חנוכת בית ה' בחג הסוכות

המשכן נחנך בחודש ניסן, וניתן היה לצפות כי חנוכת בית ה' בימי שלמה תהיה אף היא בחודש ניסן. אך חנוכת הבית הראשון הייתה בתשרי, בזיקה הדוקה לסוכות, ונראה בהמשך דברינו כי הדבר הוא מכוון.

ננסה בדברינו לעמוד על המשמעות הרוחנית של קביעה זו, תוך בחינת התאריך המדויק של בניית בית ה' וחנוכתו, ואיך הדברים מתוארים בספר מלכים ובספר בדברי הימים¹.

בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח זִו. וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים (מל"א ו', לז-לח).

בניין בית ה' החל בשנה הרביעית בחודש זיו, והסתיים כתום שבע שנים, בשנה האחת עשרה בירח בול. חנוכתו הייתה, לפי עניות דעתנו, בתום עשרים שנות בניין בית ה' ובית המלך, והיא נערכה בחודש השביעי, בחג הסוכות:

וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (שם ח', ב).

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים. וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ (דה"ב ז', ח-י).

התחלה בחודש זיו וסיום בחודש בול

כתב הגר"א (בפירושו על מל"א ו', לז-לח):

שמות אלו היו קוראים אותם קודם שגלו לבבל, דהיינו: לאייר זיו, ולתשרי איתנים, ולמרחשון בול, ולניסן אביב, ושמות שלנו דהיינו ניסן אייר אחר שירדו לבבל.

הגמרא בראש השנה (יא ע"א) דורשת כי חודש אייר קרוי זיו משום "דאית ביה זיוא לאילני [-שיש בו זיו לאילנות]", דהיינו, זוהרם ויופיים של הפרחים והניצנים; וכן תרגם יונתן "בירח זיו ניצניא" (מל"א ו', א). שמו של חודש מרחשוון, בול, משמעותו אולי יבול (על דרך "בול הרים" (איוב מ', כ), דהיינו, יבול הרים), שכן בו מסתיים אסיף פירות השנה החולפת; וכן תרגם יונתן "ירח מֵיסַף אִבְבַיָּא".² ויש בכך סמליות: הבניין מתחיל בתקופת הפריחה וההנצה, ומסתיים בתקופת אסיף היבול.

חנוכה בתשרי, בחג הסוכות

אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (מל"א ח', א-ב).

נעמוד על שני עניינים המבארים את תאריך חנוכת בית ה':

פשטי המקראות מורים שחנוכת בית ה' נערכה רק בתום עשרים שנות בנייה – שבע שנות בניין בית ה' ושלוש עשרה שנות בניין בית המלך ויש לעובדה זאת משמעות רוחנית גדולה. בפני שלמה עמדה, אם כן, האפשרות לקבוע את תאריך החנוכה כרצונו, והבחירה בחודש תשרי אינה מקרית. ברם, גם מי שלא יקבל את עמדתנו ויטען כי בית ה' נחנך בתום שבע שנות בניינו, יצטרך להסביר אחד עשר חודשי המתנה – מסיום הבנייה בחודש מרחשוון ועד החנוכה בחודש תשרי – המעידים בבירור על בחירה מכוונת בחודש זה דווקא.

לעניות דעתנו, בחירת שלמה בחודש תשרי עומדת בניגוד לבחירה בחודש ניסן לחנוכת המשכן. בחירה זו נבעה מאופיו של ניסן כחודש מיוחד לישראל, והיא מדגישה את ייחודו של המשכן לישראל. אלא שתפיסתו של שלמה את בית ה' הייתה שונה בתכלית. להבנתו, היה זה בית נצחי, המבטא קומה חדשה בימיו והיא השראת שכינה בעולם כולו. לקביעה זו בדבר תפיסתו של שלמה את בית ה' יש ראיות רבות ונביאן כאן בראשי פרקים:

א. מתפילת שלמה עולה (עיין מל"א ח', מא-מג) כי הוא מנסה לממש בבית ה' הלכה למעשה את חזון הנביאים על היות בית ה' מקום עלייה לרגל ובית תפילה לכל העמים (ישעיהו ב'; נ"ו, ז; מיכה ד'; זכריה י"ד).על כן הוא מדגיש בתפילתו בחנוכת בית ה' (מלכים א,ח, מ"א-מ"ג): "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען יידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי".

ב. השקפה זו הולמת מאוד את מצבו המדיני והכלכלי הבינלאומי של שלמה: ממלכת ישראל יושבת בשלום בגבולות רחבים, שלמה כורת בריתות פוליטיות וקשרי מסחר וחיתון עם עמי הסביבה בכלל ועם המעצמות האזוריות בפרט, וגדולתו נודעת לתהילה בכל העולם.

ג. יש שראו גם בנישואיו עם הנשים הנכריות הרבות חלק מן המגמה של הבאת העולם כולו לקבל עול מלכותו יתברך: " 'והמלך שלמה אהב נשים נכריות' (מל"א י"א, א)... רבי יוסי אומר: למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה" (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו).

לאור כל זאת, נקל להבין מדוע בחר שלמה דווקא בחודש תשרי, הנושא משמעות אוניברסלית (בא' בו ראש השנה למלכי אומות העולם (ראש השנה ג ע"א), ובו נידונים כל באי עולם), ובפרט בחג הסוכות, שאין כמותו לבטא את זיקת העולם כולו למקדש: שבעים פרים מוקרבים בו כנגד שבעים אומות העולם, ובו עתידים כל הגויים לעלות לבית ה' להשתחוות למלך ה' צב‑אות ולחוג לפניו (זכריה י"ד, טז).³ בעוד שהחג הראשון שנחוג במשכן היה חג הפסח – קרבן המבטא יותר מכל את גאולת ישראל – נחוג במקדש בראשונה חג הסוכות, שקרבנותיו הם כנגד אומות העולם.⁴

על פי תפיסת שלמה, יש כאן התקדמות רוחנית: מן המשכן הזמני שבמדבר, המבטא את זיקת עם ישראל לה', אל בית ה' הקבוע בהר המוריה, המסמל את זיקת העולם כולו אליו. וכפי שראינו לעיל, גם תאריכי התחלת הבנייה וסיומה משקפים את ההתקדמות מראשיתו של התהליך הרוחני של השראת שכינה בעולם עד גמרו ותכליתו.

כשם שמתן תורה בהר סיני הינו למעשה רק לעם ישראל, לעתיד לבוא כל אומות העולם יעלו להר המוריה ללמוד תורה כמבואר בישעיהו (פרק ב פסוק ב ואילך): "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים...".

כך מבין שלמה כי חנוכת המשכן הינה לעם ישראל בניסן ואילו בסוכות ישנה חנוכה לכל אומות העולם ועל כן הוא בוחר בתאריך זה במכוון מדעתו לחנוך את בית ה'.

קביעה זו קשורה להבנה נוספת של שלמה כי בית ה' הינו בית קבוע להשראת שכינה ועל כן גם כשעם ישראל ייאלץ לצאת לגלות ויובס במלחמה, הוא יוכל להמשיך ולהתפלל אל בית ה'.

לעמדה זאת משמעות רוחנית מרחיקת לכת המשפיעה על צביון התקופה ועל מעשי שלמה אך הדבר מחייב מאמר נוסף ואין כאן מקומו.

רצף חנוכת בית ראשון

עניין נוסף המבאר בהרחבה את תאריכי חנוכת בית ראשון הוא רצף התאריכים המובאים במקרא. לוח הזמנים של ימי חנוכת בית ה' מתואר באופן שונה מעט בספרי מלכים ודברי הימים:

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱ‑לֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב (מל"א ח', סה-סו).

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים. וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב (דה"ב ז', ח-י).

הכתובים וההשוואה ביניהם מעוררים כמה שאלות:

א. ראשית, מן המתואר במלכים אין לדעת מי קדם למי: שבעת ימי חג הסוכות לשבעת ימי חנוכת המזבח, או שמא להפך. ספק זה מותר בדברי הימים, שם נאמר כי העם שוּלח לביתו בכ"ג בתשרי, הווה אומר: שבעת ימי חג הסוכות הם המאוחרים.⁵

ב. מהי עצרת היום השמיני הנזכרת בדברי הימים? האם זוהי עצרת לשבעת ימי חנוכת המזבח, כלומר: ימים אלו נערכו מז' בתשרי ועד י"ג בו, יום י"ד היה יום עצרת, ומכאן ואילך חגגו את שבעת ימי חג הסוכות? או שמא זהו חג שמיני עצרת – שחתם, על פי דרך זו, ארבעה עשר ימי חגיגה שהתקיימו מח' בתשרי ועד כ"א בו (בהנחה שחנוכת המזבח נערכה ברצף עם חג הסוכות)? למעשה, גם ספק זה הוכרע באופן חותך במפרשים, הנוקטים כולם באפשרות השנייה, קרי: שיום העצרת הנזכר כאן הוא חג שמיני עצרת.⁶

ושתי שאלות נוספות שאינן מוכרעות באופן חד-משמעי:

ג. האם שבעת ימי חנוכת המזבח ושבעת ימי חג הסוכות נערכו ברצף? אם כן, נמצא שההקרבה והחגיגה היו גם בשבת וביום הכיפורים!

ד. מה טיבו של היום השמיני הנזכר בספר מלכים? היות שביום זה שוּלח העם, מסתבר כי זהו היום שבא לאחר ארבעה עשר ימי החנוכה – אך כיצד מתיישב תיאור זה עם המסופר בדברי הימים, כי ביום זה נחוג חג שמיני עצרת, ורק למחרת שולחו העם לאוהליהם?

הבה נראה תחילה את דברי רד"ק (מל"א ח', סה), המתייחס לכל ארבעת השאלות:

'את החג' – חנוכת המקדש קרא גם כן חג לפי שהיתה סמוכה לחג הסכות, ועשו שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי חג הסכות. ואומר 'ארבעה עשר יום' להודיע כי סמוכים היו לא היה הפרש ביניהם. וביום השמיני שאומר 'שלח את העם' הוא שמיני עצרת. ולא נוכל לפרש כי שבעת ימי חנוכה היו אחר שבעת ימי סכות ויום השמיני שמיני לחנוכה, שהרי אומר בדברי הימים 'וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם'. ואם תאמר: יום שמיני עצרת אינו אלא כ"ב לחדש, ואיך אמר 'וביום עשרים ושלשה'? אמרו רבותינו ז"ל כי ביום השמיני נטלו רשות ממנו ולא נסעו אותו היום לפי שהיה חג, וביום שלשה ועשרים לחדש חזרו ונטלו רשות ממנו והלכו לאהליהם.

רד"ק (וכמותו גם בעל המצודות ומפרשים נוספים) סובר, אם כן, כי ארבעה עשר ימי החנוכה נעשו ברצף: מח' בתשרי ועד י"ד בו – חנוכת המזבח, ומט"ו ועד כ"ב בו – חג הסוכות. עמדה זו עולה גם מדברי חז"ל בכמה מקומות על בעיית שבת ויום הכיפורים שחלו במהלך ימים אלו, למשל (מועד קטן ט ע"א):

אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים, והיו דואגים ואומרים: שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה! יצתה בת קול ואמרה להם: כולכם מזומנין לחיי העולם הבא.

וכן בבראשית רבה (לה ג) ⁷:

אמר רבי לוי: כתיב 'כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים', ואין לך ז' לפני החג שאין בהן שבת ויום הכפורים, ואותן ז' ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות. ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר, אמרו: תאמר שיש בידינו עון שחללנו שבת ולא התענינו ביום הכפורים. וכדי לפייסן שרצה הקב"ה מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן: כולכם מבני העולם הבא.

כלומר: הימים היו רצופים, ויום הכיפורים בוטל בהוראת שעה⁸ בגלל חנוכת המזבח – לאור התקדים של חנוכת המזבח במשכן, שאף היא כללה, לפי המשך הסוגיה במועד קטן,⁹ את יום השבת שחל בינתיים. ולפי דברינו על עבודת יום הכיפורים כחנוכה שנתית מחודשת של בית ה' נוכל להוסיף, כי באותה שנה לא היה צורך בעבודה זו – שהרי ממילא חל יום זה בעיצומה של חנוכת המקדש. אגב, רד"ק עצמו (שם, וכן פירש אברבנאל שם) סבור כי ביום הכיפורים אמנם הקריבו שלמים כבשאר ימי החנוכה, אך התענו ולא אכלו מהם עד הלילה.

אבן עזרא (במדבר ז', מח), לעומת זאת, מפרש כי ימי חנוכת המזבח – במשכן ובמקדש – לא היו רצופים, ולא כללו את השבת ואת יום הכיפורים:

'ביום השביעי'. יש אומרים כי בשבת הקריבו, והיא הוראת שעה, ויש אומרים כי היום הוא שביעי לחנכת המזבח... והנכון בעיני כי הוא כפירוש השני, בעבור זבח השלמים, וכן ביום השביעי בהקפת יריחו, וכן ז' הימים בחנכת הבית בעבור יום עִנוי נפש.

ובכיוון דומה הציע י"צ מושקוביץ¹⁰ כי ההתקהלות הייתה לקראת ראש השנה; מב' בתשרי ועד ט' בו נחגגה חנוכת המזבח, בדילוג השבת שבאמצע; ביום הכיפורים התענו ולא הקריבו שלמים; והחנוכה הסתיימה בחגיגת חג הסוכות ושמיני עצרת במקדש החדש.

סיכום – משמעות תאריך חנוכת בית ראשון

יוצא, על פי דברינו, כי שלמה המלך ביקש בתאריך זה לבטא את תפיסתו הרוחנית על פיה המקדש בארץ ישראל ובירושלים בפרט הינו בית קבוע הנבנה על ידי מלך קבוע, מלך בנו של מלך, במקום קבוע, בהר המוריה, מתוך מגמה להיות מקום קבוע לכל העולם כולו בו יוכלו לעבוד את ה' ולהתפלל אליו.

יש במדרגה זאת קומה חדשה לכל העולם כולו ומעבר ממשכן זמני במדבר ובתחנותיו השונות בארץ ישראל למקדש קבוע לכל העולם כולו והוא תואם את נבואות הנביאים בהם יתברר כי במקדש זה יתרחש מתן תורה מחודש לכל העולם כולו באחרית הימים.

במובן זה, הר המוריה, המזוהה על ידי חז"ל כמקום בריאת העולם, חוזר לאחר מתן תורה לעם ישראל בהר סיני במדבר, להיות מקום עבודת ה' לכל העולם כולו בימי שלמה המלך וכן באחרית הימים.

חנוכת בית שני על ידי שבי ציון

בשולי דיוננו, נציין תאריכים מרכזיים הקשורים בבנין בית ה' בימי שיבת ציון. הנחתנו היא, כפי שראינו, כי ישנה משמעות רוחנית לתאריכים. בנית המזבח על ידי שבי ציון החלה בחודש השביעי והכתוב מציין את חגיגת חג הסוכות מיד לאחר בנין המזבח (עזרא ג, א-ד), אך התחלת בנין בית ה' עצמו החלה בשנה השנית לבואם בחודש השני, בחודש אייר: "וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱ-לֹהִים לִירוּשָׁלַ‍ם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי... וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה'... וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה'" (עזרא ג', ח-י).

בנית בית ה' הופסקה, בין השאר, בגלל תלונות צרי יהודה ובנימין ובגלל האיגרות השונות שנשלחו למלכי פרס כמבואר בעזרא (ד, ה): "וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס".

בעידודם של הנביאים חגי וזכריה, מתחדש ייסוד היכל ה' ככל הנראה בכ"ה בכסליו בשנת שתים לדריוש מלך פרס (על פי חגי ב, י"ח). השלמת בנית הבית הינה בג' באדר בשנת שש למלך דריוש אז נעשית חנוכת בית הא-להים בשמחה. הכתוב מציין מיד אחר כך כי בני הגולה עשו את הפסח בארבעה עשר לחודש הראשון (עזרא ו,ט"ו-י"ט).

אין באפשרותנו במסגרת זאת להיכנס לכל המשמעויות של התאריכים השונים, אך נציין כי נראה ששבי ציון הראשונים, זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק, בונים את המזבח בחודש השביעי, אולי כמשאלת לב והמשך טבעי למלכות שלמה בה בנית המקדש אמורה להשפיע ישירות על כל העולם כולו.

לאחר כל התלאות, סיום הבניה היא בחודש אדר שנים רבות אחר כך, בסמוך לחודש ניסן כשהחג הגדול הראשון שנחגג הוא פסח, חג המיוחד לעם ישראל ולא לכל העולם כולו.

אם בימי שלמה המלך ראינו מעבר מכוון מחודש ניסן, חודש גאולתם של ישראל לחודש תשרי, חודש המתקשר, הן במובן של עולם הטבע והן מבחינת מלכי אומות העולם לראשית מלכותם ולראשית הבריאה כולה – אצל שבי ציון אנו רואים מעבר מבנית המזבח בחודש תשרי להשלמת הבית בחודש אדר ולחגיגת חג הפסח.

מה משמעותם של תאריכים אלו? המזבח נבנה בתשרי, סביב חג הסוכות - אותו מועד שבו בחר שלמה, בגין אופיו האוניברסלי, לחנוך את הבית. דומה שבראשית דרכם ביקשו בוני הבית השני לילך בעקבות שלמה, שראה במקדש הקבוע נקודת שיא, המבטאת את הכרת העולם כולו במלכות ה', וביקש לשתף בו את כל אומות העולם. וכך נהגו עולי שיבת ציון גם ביסדם את היכל ה' בחודש אייר - אף זאת כשלמה בשעתו. ואולם, בניין ההיכל התחדש דווקא בכ"ה בכסלו - התאריך שבו נסתיים בניין המשכן לדעת חז"ל; וחנוכתו הייתה בחודש אדר - סמוך לחודש ניסן, שבו נחנך המשכן (ושמא בחודש ניסן עצמו). הווה אומר: בניגוד לתכניות הראשוניות, בסופו של דבר נבנה הבית השני בסימן צנוע יותר - בסימן המשכן, המיוחד לישראל בלבד.

חנוכת בית שלישי

מעיון בפרק מה בספר יחזקאל (פסוקים יח-כה) המתאר את קורבנות חנוכת הבית השלישי:

כֹּה-אָמַר, אֲ-דֹנָי ה', בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תִּקַּח פַּר-בֶּן-בָּקָר תָּמִים; וְחִטֵּאתָ, אֶת-הַמִּקְדָּשׁ. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת, וְנָתַן אֶל-מְזוּזַת הַבַּיִת, וְאֶל-אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה, לַמִּזְבֵּחַ; וְעַל-מְזוּזַת--שַׁעַר, הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ, מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי; וְכִפַּרְתֶּם, אֶת-הַבָּיִת. בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם, הַפָּסַח; חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים, מַצּוֹת יֵאָכֵל. וְעָשָׂה הַנָּשִׂיא, בַּיּוֹם הַהוּא, בַּעֲדוֹ, וּבְעַד כָּל-עַם הָאָרֶץ--פַּר, חַטָּאת. וְשִׁבְעַת יְמֵי-הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לַה', שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם לַיּוֹם, שִׁבְעַת, הַיָּמִים; וְחַטָּאת, שְׂעִיר עִזִּים לַיּוֹם. וּמִנְחָה, אֵיפָה לַפָּר וְאֵיפָה לָאַיִל--יַעֲשֶׂה; וְשֶׁמֶן, הִין לָאֵיפָה. בַּשְּׁבִיעִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֶּחָג, יַעֲשֶׂה כָאֵלֶּה, שִׁבְעַת הַיָּמִים. כַּחַטָּאת, כָּעֹלָה, וְכַמִּנְחָה, וְכַשָּׁמֶן.

עלינו לשים לב לתאריכים הנזכרים בפרשה: א' בניסן, ז' בניסן, י"ד בניסן וט"ו בתשרי. לאמור: חנוכת הבית נמשכת מתחילת ניסן ועד סוכות, כדברי המלבי"ם (על מה, יח): "הודיע לו ענין חנוכת הבית לעתיד, וכבר אמר לו איך יכפר על המזבח, וזה יתחיל בכ"ג באדר וימשך שמונה ימים עד ר"ח ניסן כמו שהיו במלואים של משה, ועתה יודיע לו מה שיעשה מן ר"ח שכבר נרצה המזבח, ויתחיל לכפר על הבית וזה ימשך עד י"ד ניסן, ואז יתחילו ימי החנוכה שימשכו עד שמיני עצרת" (וראה בכל דבריו שם).

חנוכת מקדש יחזקאל משקפת אפוא את שני ההיבטים המרכזיים שמבטאות החנוכות הקודמות לה: ראשיתה בניסן - מועד חנוכת המשכן, המיוחד לישראל; וסיומה בתשרי, דבר המבטא את זיקת העולם כולו למקדש. כך מתאחדות שתי הקומות - השראת שכינה בישראל ובעולם כולו - לכדי מכלול אחד.