חסיד בכל מעשיו

מבין כל חבר המייסדים של תנועת הפועל המזרחי בפסח של שנת תרפ"ב, שהיו בעלי רקע חסידי כזה או אחר, היה הרב ישעיהו שפירא היחידי, בן לשושלת אדמור"ים, שראשיתה בר' אלימלך מליז'נסק ור' ישראל הופשטיין מקוז'ניץ. שניהם בני הדור השלישי של תנועת החסידות ומעצביה הראשונים של תנועה זו בפולין.1 מניעיו ודרכי פעולתו של הרב ישעיהו שפירא, מושפעים במידה זו או אחרת מההגות החסידית בכלל ושל השושלת ממנה בא בפרט. הרב ישעיהו שפירא זצ"ל נולד בגרודזיסק בי"א שבט תרנ"א2 והוא בן זקונים לאביו רבי אלימלך שפירא, האדמו"ר מגרודזיסק. נכדו של ר' ישראל הופשטיין, המגיד מקוז'ניץ מצד אחד ונינו של ר' אלימלך מליז'ניסק מהצד השני. לאחר שבניו של ר' אלימלך, מנישואיו הראשונים מתו בחייו, נשא בשנת ה' תרמ''ח לאישה את חנה ברכה לבית הורוויץ-שטרנפלד. חנה ברכה הייתה בתו של האדמו"ר ר' חיים שמואל הורוויץ-שטרנפלד מחנטשין. אביה היה צאצא של החוזה מלובלין מצד אביו, ונינו של ר' קלונמוס קלמן אפשטיין מחבר ספר החסידות 'מאור ושמש'. אחיו היחיד של הרב ישעיהו שפירא מאב ואם גם יחד היה, רבי קלונימוס קלמן (קלמיש) שפירא, שנולד כשנה וחצי לפניו, והתפרסם מאוחר יותר כרבי מפיאסצנה.3

בי"ח באייר תרע"ד4 הוא מבקר לראשונה בארץ ישראל. בביקור זה הוא מתוודע למרן רב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, רבה של יפו באותה עת. הייתה זאת פגישה מרגשת בין הרב לבין צעיר חסידי, נצר לשושלת אדמו"רים וגדולי תורה.5 העולה הצעיר מצא ברב מנהיג רוחני שחיזק את ידיו וביסס את השקפותיו הלאומיות וכך יאמר "הרב היה הרב שלי והרבי שלי". לימים יעמוד עמו בקשר רצוף ואף יוציא לאור לקט מאמרותיו בשם 'ארץ חפץ'. בצירוף מבוא, בו ניתח את יסודות השקפת הרב על תחיית ישראל.6 מלחמת העולם הראשונה, הפורצת חודשים ספורים לאחר הגעתו ארצה, מחזירה אותו לפולין. שנה וחצי לאחר שהסתיימה מלחמת העולם, עולה הרב ישעיהו שפירא לארץ ישראל.

הקמת הפועל המזרחי

סמוך לעלייתו מתמנה הרב ישעיהו שפירא למנהל לשכת העלייה והעבודה של המזרחי והיה חדור שליחות להגדיל את מספרם וכוחם של הפועלים הדתיים. לשיטתו, שבאה מתורת החסידות המבקשת לגלות את הקב''ה בכל מעשי האדם, הייתה זו הערובה היחידה להשלטת רוח התורה ולהטבעת חותמה של היהדות הדתית ביישוב. ארץ ישראל דתית תקום אם יהודים דתיים ירצו להקימה – קבע.7

הרי"ש ראה בהתיישבות ובעבודת הכפיים לא רק ערך ציוני כי אם גם ערך דתי ורוחני עליון. כך כתב בעיתונו 'ההד': "התורה והעבודה חד הוא. אי אפשר לחלק ולהבדיל בין היצירה הלאומית – התורה, הקדושה, חיי עולם של האומה ובין העבודה".8

לשכת העבודה של המזרחי ריכזה במחצית הראשונה של שנת תרפ"א פועלים דתיים בעבודה משותפת בשני מפעלים ציבוריים, סלילת כביש טבחה-ראש פינה ובריכות שלמה. אולם לשכת העבודה לא זכתה לסיוע ממשי מהתנועה אליה השתייכה, אם בשל חולשתה אל מול התנועה הציונית ואם בשל יחסה החשדני של תנועת המזרחי, לרוח הסוציאליסטית של קבוצת הפועלים הדתיים שהתגבשה. לכאורה יכלו הפועלים הדתיים למצוא מחסה בהסתדרות העובדים הכללית, שנוסדה בתר''פ אליה חשו קרבה אידיאולוגית מסוימת, אך נחלו אכזבה בדמות גילויי זלזול ברצונם להישאר נאמנים "לקב''ה ולקדושיו". הרב ישעיהו שפירא, שהכיר מקרוב את מצבם של הפועלים הדתיים בארץ, אלו שביקשו לממש את בנייתה פשוטה כמשמעה ובכך לממש את עבודת ה', אותה ספגו בבתי הוריהם ובבתי החסידים מהם באו, הביע את כאבו וזעמו על אוזלת ידה ואדישותה של תנועת המזרחי בכל הקשור לקליטתם והתיישבותם בארץ ישראל. לקראת ועידת 'המזרחי' שהתקיימה בקרלסבד בשנת תרפ"א הוא מפרסם בהתור, כתב העת של התנועה באותם ימים:

העמדה הרופפת של המזרחי פה גרמה גם כן הרבה לאי הצלחה. כל עולה מזרחי הרגיש את עצמו בכניסתו אל הארץ בבחינת בן חורג. הוא ראה, כי חברי המפלגות האחרות הם הראשונים לכל דבר לסדור קבוצות, חוות, מושבי עובדים ולקבלת עבודות ציבוריות, והמזרחי הוא תמיד מן הנחשלים, מן האחרונים.9

מציאות זו הביאה אותו להכרה כי על הפועלים הדתיים להתאגד כגוף עצמאי, בעל שאיפות ואידאולוגיה משלו. כך בחורף תרפ"א נוסדה התארגנות הפועלים הדתיים ביפו ונקראה בשם "הפועל המזרחי".10 חרף התנגדותה של תנועת האם, קמים במקומות נוספים בארץ סניפים של התנועה החדשה ובפסח תרפ"ב, קמה ההסתדרות הארצית של הפועל המזרחי בה נבחר הרב ישעיהו שפירא לחבר הנשיאות.11 התנועה ביקשה להקנות למפעלי העלייה וההתיישבות בארץ ישראל עדיפות מכרעת על פעילות של חינוך והסברה בקרב יהודי הגולה, בה השקיעה תנועת 'המזרחי' מאמצים רבים מידיי לטעמם של אנשי הפועל המזרחי.12 הם רצו להרים על נס את עבודת הקודש של התיישבות בארץ בדרך התורה והמצוות על פי המסורה.

חסידות תורה ועבודה

כאמור מנהיגי המזרחי לא ראו בעין יפה את הרוח הסוציאליסטית שרווחה בפועל המזרחי, ובשנת תרפ"ט מפרסמים ד"ר אהרן ברט ומר פרבשטיין טענות כי לא מצאנו בשולחן ערוך מצווה על "עבודה". לטענתם אין יסוד לכרוך ביחד את התורה עם העבודה. על כך משיב הרב ישעיהו שפירא תשובה עקרונית מהותית, המבקשת לעמוד על 'המטרה הנשגבה הצפונה בדיני התורה' במאמר שבמקורו נקרא "לאור הבאור", ולימים נשא את השם "ועשית הישר והטוב". המאמר פורסם בנתיבה שנה ד גליון יג - יד, א' ניסן תרפ"ט (11.4.1929). על מאמר זה נכתב שהיה למאמר שעיצב יותר מכל אחר את דרכה של תנועת תורה ועבודה. ברצוני רק להציב פה הצעות למקורות ההשראה לדברים של הרב שפירא, ובשל קוצר היריעה אעשה זאת בשתי דוגמאות בלבד:

מאמר ועשית הישר והטוב בנוי משבעה חלקים, בהם מפרט האדמו"ר החלוץ את טיעוניו בדבר יחסה של התורה לרכוש, ומתוך יחסה לרכוש, יובן יחסה ליגיע כפיו של האדם, שהוא לטענתו רכושו האמיתי של האדם. בין טיעוניו הוא נשען על המשנה במסכת אבות ועל המצוות שמיטה וריבית.

אם יש מקום ביהדות ל"יש אומרים" ש"שלי שלי ושלך שלך" שהוא היסוד לקניין פרטי בכלל, "היא מידת סדום", הרי ברור שאין כאן נטייה רכושנית. אמנם זוהי רק דעת יש אומרים, אבל הלא בזה לית מאן דפליג שאין זו מידת חסידות. מידת חסידות, זאת אומרת המידה האידאלית של היהדות, היא "שלי שלך ושלך שלך", שהיא כפירה ביסודות הרכוש. הטעם שנתנה התורה למצוות היובל "כי לי כל הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" מציין לנו באופן די בולט את יחס התורה אל הרכוש ואל הקניין הפרטי בכלל. מכאן יוצא שאין לאדם קניין בכל הבריאה כולה, הכל הוא קניינו של הבורא, ואנחנו איננו אלא גרים ותושבים.

המקור עליו נסמך הרי"ש, הוא מהמשנה במסכת אבות, "שלי שלך, שלך, שלך" וההסבר לכך מונח במצוות השמיטה. בסוגיית השמיטה הוא מעמיד שתי תמונות מכוננות שעיון יחשוף לנו את שורשי רעיונותיו בדבר אבותיו. בעוד שאת הרעיון ההחזרה של האדמה לקב"ה שהרב שפירא מדבר עליו מצוי בדברי סב סבו, המגיד מקוז'ניץ .

נעיין בשתי מובאות קצרות מדבריו, של רבי ישראל מקוז'ניץ על נושאים אלו ממש:

והיינו כי צריך האדם לידע נאמנה שכל מה שיש לי מעושר והחכמה ושארי המעלות הכל הוא מכחו יתברך שמו וכי הוא הנותן כח לעשות חיל וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום 'ומידך נתנו לך' (עבודת ישראל למגיד מקוז'ניץ, פרקי אבות, פ"ה, מ"י).

כלומר, המגיד מקוז'ניץ מסביר, שהסיבה לכך שיש לנהוג במידת 'שלי שלך, שלך, שלך', אם זאת שהוא טוען שזו הנהגה שעיקרה מופנה כלפי עניים, היא ההכרה כי הבעלים האמיתי של הרכוש הוא הא-ל. ואותו הסבר למצוות שמיטה:

ונראה לי על פי מה שכתב האר"י ז"ל כי השמיטה היא שנה השביעית, רומזת למלכות שמים שיש לה עליה בשמיטה, בסוד 'ושבתה הארץ שבת לה' עיין שם. וכמו שאמרו בגמרא (סנהדרין ל"ט) טעמא דשביעית אמר הקדוש ברוך הוא זרעו שש ושמטו שביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא. וזהו ענין קבלת עול מלכותו שנתגלה על ידי השמיטה. (עבודת ישראל, המגיד מקוז'ניץ, פרשת בהר).

את המאמר חותם האדמו"ר החלוץ, בתשובה לשאלת ההיתכנות של מצב אידיאלי בו האדם מיייחס את רכושו לבורא, וכתוצאה מכך חי בשוויון וטוען שגם אם 'בשנות הירידה' של עם ישראל, היו היתרים שונים להתנהלות כלכלית רכושנית הרי שלא כך בעת שיבת ציון:

לשאלת האפשרות של התגשמות השאיפה הזאת בחיים, מובן שאין זה מן הדברים הקלים. אבל אין זה פוטר אותנו מלעשות את כל אשר בידינו כדי להתקרב אל המטרה הזאת. ברור שאם תהיה לנו מסירות נפש השלימה הדרושה להגשמת היהדות, נוכל במשך דורות להגיע למטרה זו. גם התורה ידעה מן הקשיים. גם התורה ידעה שעניין השמיטה יכול לגרום לנעילת דלת, אבל היא לא נמנעה משום כך מלצוותה וקראה לנעילת דלת זו דבר בליעל, ואמרה "נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו" אמנם בשעת הירידה ליהדות, כשהתחילו להתקרב ימי השעבוד ראו חז"ל צורך לתקן תקנות בהתחשבות עם נעילת דלת וכדומה: תקנו פרוזבול, ובזמן מאוחר גם היתר עיסקא לריבית. אולם כשאנו מתחילים לשוב לארצנו, עלינו לשאוף לכך להתאים שוב את דינא דארעא אל "ועשית הישר והטוב" "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש ככל הישר בעיניו; כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה": כשאנו מתחילים לשוב אל המנוחה ואל הנחלה, עלינו לעשות לא איש ככל הישר בעיניו, כי אם "הישר והטוב בעיני ה'".

על הזיקה בין התנהלות כלכלית אחת בגולה להתנהלות כלכלית אחרת בארץ ישראל, כותב זקנו של הרב ישעיהו שפירא, בעל המאור ושמש:

וכל עצמה של ארץ ישראל לא ניתנה להם לישראל אלא על מנת כן שישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנו ויתפרנסו בנקיות ולא ירבו בסחורה אלא כפי צורך פרנסה ובמותר יעסקו בגמילת חסדים ובצדקה ואם היו אוחזים את דרכם שלא להרבות בסחורה לא היו גולים אך על ידי שהיו מרבים בסחורה בכל מקום והיו נוסעים לחוץ לארץ אחר פרקמטיא נתערבו בגוים וילמדו מעשיהם לכן הקיאה הארץ אותם וזה ביאור הכתוב ועשיתם את חקותי ואת משפטי תשמרו היינו שתלמדו כדי לשמור ולעשות ללמוד וללמד ועשיתם אותם (מאור ושמש, בהר, ד"ה, 'וכי ימוך אחיך')

אם כן, הרעיונות אותם מביא האדמו"ר החלוץ לידי ביטוי, אינם באים בחלל ריק. בחצרות האדמו"רים הצאצאים מיועדים לרשת את הכיסא. אדם שנולד לשושלת חסידית גדל בה וצמח מתוכה הרי שהוא מושפע מהלכי הרוח שלה ותפיסת עולמה גם כאשר הוא בוחר לממש אותן בדרכו שלו וגם אם אינו כותב זאת בפירוש. אם ברצוננו לדעת את המעיין ממנו שאבו האבות המייסדים של הפועל המזרחי, של מניחי האידאולוגיה של תנועת תורה ועבודה, הרי שעלינו לסור לבית מדרשה של תנועת החסידות ורעיונותיה. הנושא הוא רחב ומסועף, אך הנחתי כאן רק פירורים מעבודת המחקר שלי, וכמאמר המשנה 'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן'.