גבולות הקודש והחול
כל יהודי ירא שמים שואל את עצמו במהלך חייו לא מעט פעמים – 'האם מה שאני עושה עכשיו הוא קודש או חול?' זו שאלה שנתקלים בה בהכרח, אפשר לומר אפילו 'הכרח קדוש', כיון שהשאלה הזו מעידה על רגישות, על חיפוש פנימי, ועל דיוק מתמיד לרצון ה'. אנחנו לא מבקשים לומר שככל שאדם רואה שהוא עסוק יותר בקודש, הוא במקום נכון, אלא עצם ההבחנה, היכולת להבין מתי עוסקים בחול, ומתי בקודש, היא זו שיוצרת את היכולת להתכוונן לרצון ה'.
שאלת היחס בין הקודש לחול תופסת מקום אדיר בעולם המחשבה היהודי. 'ספר לי מה היחס שלך לעולם החול, ואומר לך לאיזה ציבור אתה משתייך'. החל מתפיסות שמבטלות לחלוטין את עולם החול, ורואות בו רק מכשול שנברא על מנת שנתגבר עליו ותו לא, דרך הרוצים לראות אותם כשלובים זה בזה, מפרים האחד את השני באופן הדדי, אי אפשי לזה בלא זה, וכלה באלו הסוברים שהחול כולו הוא קודש (ובחלוקה גסה בהתאמה – העולם הליטאי, תורת הרב קוק, ותורת החסידות). כמובן, דיברנו רק על הציבורים יראי ה', לצערנו יש את אלו שטועים לחשוב שישנו רק עולם חול.
כשמישירים מבט אל השאלה בימינו אנו, היא הופכת לרלוונטית מתמיד, ולא רק לרלוונטית, אלא קריטית, נוגעת לכל רבדי החיים באופן מידי, ואף טומנת בחובה את השורשים לרבות מהמחלוקות הציבוריות שמעסיקות את עם ישראל במדינת ישראל בשנים האחרונות. האם מדינת ישראל היא סתם דמוקרטיה או שיש בה ממד של קודש? ומהצד השני – האם אפשר להתייחס למדינה שמתנהלת באופן חילוני כאל חלק מתהליך גאולי שמיימי וקדוש? האם ריבונו של עולם רוצה שנלמד תורה כל היום כל החיים, או שהחיים עצמם מלאים בתורת חיה, קדושה וגאולית? האם אדם שעוסק בחולין בהכרח מתנתק מהקודש? ואם נהיה כנים - אדם שעוסק רק בקודש – האם הקודש שלו שלם?
אם נתמקד שוב בציבורים יראי ה', אפשר לומר ששתי הגישות, זו המבטלת את עולם החול, וזו המקדשת את עולם החול, שתיהן מגיעות כתגובה למצב לא תקין, בו עם ישראל נמצא בגלות, הקודש מתחבא אך ורק בתוך כותלי בית המדרש, ועולם החול מנוהל על ידי הגויים שמסביב, המגבילים את צעדינו, ואת חוט המחשבה היהודי. הניתוק מהחירות הפיזית והמחשבתית מכריח את גדולי התורה להתייחס לעולם החול כחסר משמעות בפני עצמו, אלו מבטלים אותו לחלוטין, ואלו מקדשים אותו לחלוטין. אולם בארץ ישראל, אשר עיני ה' אלוקינו בה, מוכרח לבוא מענה פנימי מהי הציפייה של הקב"ה מאיתנו, כעם היושב על אדמתו, בכל מה שקשור לניהול עולם החול, הן מהבחינה הצבאית והבטחונית, הן מהבחינה הכלכלית, והן ביחס להבדלה בין ישראל לעמים. כשעם ישראל נמצא במקומו, חי בביטחון, והמפגש עם אומות העולם מגיע מתוך מקום שיש לעם ישראל אמירה משלו, פתאום קמים לתחייה היכולת והצורך והחיוב של עם ישראל לתת תשובות לשאלות המנסרות בחללו של עולם מתוך התורה, מתוך הקודש, מתוך הקשר עם ריבונו של עולם.
גאולת עולם
התורה מדברת בשפה אוניברסלית, כלל עולמית. היהדות מבקשת לגאול את העולם. את כל העולם (!). הנביאים מציירים לנו את ירושלים ובית המקדש כמרכז של עבודת ה', צדק ומשפט עולמיים - "ונהרו אליו כל הגוים" (ישעיהו ב, ב). אם מסתכלים לאורך ההיסטוריה, רואים שהיהדות כבר שינתה את העולם לא פעם ולא פעמיים. ועם כל הקליפות והצרות שמביאות עלינו הנצרות והאסלאם, הטוענות לכתר של היהדות, יש משמעות אדירה לכך שכמעט חצי מהאנושות מאמינה בא-ל אחד. בתוכנו פנימה אנחנו מאמינים שיש ליהדות את הכוח לתת מרפא ומענה לשאלות הנוקבות המנסרות בחללו של עולם, אבל האם אנחנו מצליחים לתרגם את הכמיהה הזאת לעולם הלימוד והמעשה?
לא סתם עברנו לדבר על גאולת העולם. שאלת היחס בין הקודש לחול תוכרע אצל הרבה אנשים כתוצאה מהציור הגאולי העתידי שמצטייר אצלם בראש. מי שמצייר בראשו ובתפילותיו את הגאולה כעולם שכולו בית מדרש, שבו מה שצריך לקרות הוא הצטרפות של כל עם ישראל להתרחשות הבית מדרשית הקיימת, גם היחס לעולם החול בימי אתחלתא דגאולה יהיה בהתאם. ובהקשר הזה נבקש להניח שתי הנחות יסוד. ראשית, גאולה חייבת לכלול בתוכה תיקון שלם ועמוק הרבה יותר מכל מה שמישהו יכול היה לדמיין. גאולה שלמה חייבת להתעלות מעל החלומות הכי פרועים שלנו, כולל אלו שתכף נתאר. לא במובן הפרוע, אלא בתחושת השלמות, הטוב, וההודאה שהיא יוצרת. שנית, גאולה נוגעת לכל מרחבי החיים. הכל נובע מתוך הקשר השלם עם הקב"ה, והרוחניות היא ראש הגאולה, אבל גאולה כוללת גם את בריאות הגוף, בריאות הנפש, שלום אמיתי, משפט כן, איכות הסביבה, ובעיקר – גאולה אומרת שכל עם וכל אחד יצליחו לממש את הכוחות המיוחדים להם במקום הנכון, בהרמוניה מופלאה.
אחרי שהגדרנו את הנחות היסוד, אפשר לשוב ולשאול ביתר שאת - מה מקשה על עם ישראל להוליד תנועה שמבקשת להאמין שכשאנחנו יושבים על אדמתנו, בני חורין, ועוסקים בתורה, הקב"ה מצפה מאיתנו ללכת אחריו לגאולה שלמה, ולא לנוח עד שנמצא מקום לה' בכל מרחבי החיים כולם? גם בבתי המדרש של התורה הגואלת נדיר למצוא עיסוק רציני ומעמיק בנושא.
אין לכך תשובה פשוטה, אבל כשמסתכלים סביב ברור שהעולם כולו נמצא בקצה קרחון של בירור מהותי. מעולם לא היה לאנושות כל כך הרבה כוח בידיה, וכל כך הרבה אפשרויות פתוחות. ודווקא בשל כך - האנושות מעולם לא הייתה צריכה את הקב"ה כמו שהיא צריכה אותו עכשיו - אין סופי, כל יכול, אוהב ושופט, מכון את כוחות החיים לגאולה פרטית וכללית. הבקשה שלנו היא לדרוש את הקב"ה בכל מרחבי החיים, מתוך רצון להגיע לתיקון עמוק ושלם.
בחודשים האחרונים עסקנו בהרחבה בפודקאסט שלנו 'פתחו שערים' בנושא היחסים בין קודש לחול. פגשנו ועוד נפגוש דמויות מגוונות בשלל נושאים שנוגעים בחיבורי עולמות הקודש והחול. כפתיחה, שוחחנו עם הרב אורי שרקי על הנושא, וקטעים מתומללים מתוך הפרק מובאים בגליון שלפניכם, מוזמנים לקרוא ולהאזין. בנוסף, עלה פרק מרתק עם חבר הכנסת צבי סוכות, על עבודת ה' בנבכי הפוליטיקה, ופרקים נוספים יעלו בזמן הקרוב. בנוסף, במדור ביקורת הספרים תוכלו למצוא סקירה על הספר 'לברכה ולא לקללה' של הרב אמנון דוקוב, שעוסק בחברת השפע בה אנו חיים, ובהשלכות שלה על חיינו הרוחניים, סוגייה שנוגעת באופן ישיר ועמוק ביחסי קודש וחול. מוזמנים לעסוק יחד איתנו בנושא בהרחבה.
