עבודת ה' מתוך שפע גשמי

במחשבה בוסרית נדמה שהדרך לקדושה ולדבקות בבורא עוברת דרך חיי צמצום והסתפקות במועט, וכביכול הפרישות היא צורת החיים האידיאלית לעובד ה'. עד לפני מספר עשורים פרנסתם של רבים לא הובטחה להם ללא עמל ויגיעה, אך עידן השפע שינה את התמונה. הצרכים הקיומיים קיימים בשפע, הודות להתקדמות טכנולוגית שמגדילה את הייצור ותהליכים חברתיים שהובילו לתנאי חיים נוחים יותר. עם פרוץ הבינה המלאכותית לחיינו נדמה שאנו רק בתחילתו של עידן חדש, שבוודאות ישפיע על כל רבדי החיים של היחיד והחברה. כבר כיום ישנן עסקים, חברות ומפעלים שמצמצמים מידי שנה את כוח האדם שברשותם במקביל להגדלת הרווחים שלהם.

המציאות הזו מביאה להזדמנויות רבות אך כמובן גם לאתגרים רבים. הזמן הפנוי מעורר רִיק ושעמום שעלול להוביל למורכבויות נפשיות עד כדי סכנת אובדנות; ריבוי אפשרויות הצריכה מכניס את האדם לסחרור אינסופי בו הוא מנסה לעצב את עצמו בצורה חיצונית דרך חפצים והתנהגויות שהכתיבו לו אנשי שיווק; השיפורים הטכנולוגיים שמאפשרים מידע זמין ונגיש לכל אחד מציבים אתגר כבד לחיי החברה של האדם, ורבים מתושבי 'הכפר הגלובלי' הקטן והצפוף מרגישים דווקא בדידות כבדה.

אלו מקצת מהאתגרים שמזמן עידן השפע, וזאת מבלי לעסוק כלל וכלל בתכנים ובערכים שבאים לידי ביטוי בכלים הללו.

כשמבינים את הסכנות שהשפע מזמן לנו, עולה השאלה הפשוטה – האם כל זה שווה לנו? האם התועלת הרבה שאנו מפיקים מהשיפורים הטכנולוגיים והרווחה שבאה לעולם באמת עדיפה על פני הסכנות שאינן מחכות מעבר לפינה אלא במוחו ובכיסו של כל אחד ואחד מאיתנו?

כשמתבוננים בשאלה הזו בהסתכלות פנימית ותורנית, השאלות מתעצמות. מה ה' רוצה מאיתנו מבעד לכל השפע הזה? כיצד לא מאבדים את החיבור לקב"ה כאשר כלפי חוץ איננו תלויים בו? האם תפקידו של השפע הוא לאתגר את הקשר עם ה' והוא בבחינת 'יצר הרע' או שמא הוא מזמן לנו צורה מחודשת של עבודת ה'? ובכלל, מה הייעוד שלנו בעידן של שפע? מהו הציור האידיאלי של יהודי עובד ה' בעולם של שפע גשמי?

חיים של ברכה

בנושא המורכב, האקטואלי והחשוב הזה בחר לעסוק הרב אמנון דוקוב (בשיתוף הרב הלל נגן) בספר 'לברכה ולא לקללה' (הוצאת גילוי-ישיבת עתניאל, ה'תשפ"ג). הספר מסביר היטב את הסכנות שעלולות לבוא בעקבות השפע, אך לא זה המסר המרכזי שלו. עיקר עניינו של הספר הוא ללמד את הקורא כיצד להשתמש בשפע כראוי, מתוך הבנה שהשפע מאפשר לאדם לבטא יכולות איכותיות שלא הייתה לא יכולת לבטא אותן בחיי הישרדות. עולם התורה הענק שקיים בדורנו שלא היה כמותו מעולם, יכול להתקיים הודות לחיי שפע ורווחה שמאפשרים להתקיים בצורה בסיסית כמעט ללא עמל ויגיעה. מרחבי הרוח שכל יחיד יכול לספק לעצמו קיימים בזכות הפנאי והלכי הרוח שעידן השפע מזמן.

יתירה מזו, כשמתבוננים בדבר מבינים שזהו הייעוד הארצישראלי של עם ישראל! התיאורים של ארץ ישראל אינם מתארים את העבודה והעמל הנדרשים כדי לאכול מפריה ולשבוע מטובה, אלא בעיקר את הטוב והשפע הגשמי של הארץ. הפתיחה של הספר מתבונן בספר דברים כייעוד של ארץ ישראל. משה מכין את בני ישראל לקראת הייעוד הגדול שלהם, חיי אומה בארצה, בצורה טבעית וגשמית. הייעוד הזה איננו רק חיי עמל לשם העמל. לא נכנסנו לארץ ישראל רק כדי לעסוק כל היום בתורה, אם כן עדיף היה להישאר במדבר תחת ענני הכבוד ומרבדי המן; ומאידך גם לא כדי לגדל 'יהדות שרירים' או חברה פרודוקטיבית ויצרנית ואף לא 'מדינת סטארט-אפ'. הייעוד של עם ישראל בארצו הוא לחיות חיי מעשה שמבטאים את הרוח הגדולה שלו, ובהגדרה חיובית של לשון התורה (על־פי דברים כח מז): לעבוד את ה' אלוקינו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.

בהגדרת הייעוד עוסק הפרק הראשון בספר דרך מושג ה'ברכה'. הברכה מבטאת את צורת החיים הישראלית האידיאלית, חיים ארציים של ברכה משמיים. זו הסיבה שעם ישראל איננו דת, ותורתו צריכה להתגשם בחיים מעשיים בנחלה מוגדרת ובממלכה יציבה. הפרק הראשון מציג למעשה את נקודת המוצא לכל המשך הספר. העיסוק בסוגיית השפע נוגע ליסוד הקיום שלנו כיחידים עובדי ה' בעידן השפע וכעם ששב לארצו ומכונן בה מדינה חזקה כלכלית, מדעית וביטחונית וכל זאת כרצון לממש את רצון ה' דרך קיום מצוותיו והליכה בדרכיו.

אתגר הקיום הגבוה

כאמור בתחילת הדברים, השפע מזמן גם סכנות גדולות שאסור לנו להתעלם מהם. למעשה, כבר משה רבנו חושש מהסכנות האלו אותן הוא פורס במהלך כל ספר דברים. הספר אף הוא אינו מתעלם מהסכנות הרבות והוא סוקר אותן בצורה רחבה ויסודית. הספר מזהיר בעיקר מפני התמכרות לשפע ולגיוון שהוא מציע שעלול להוביל לאיבוד הזהות העצמית ולבניית אישיות האדם על פי דמיונות חיצוניים עד כדי תלות בעולם חיצוני ומדומיין שרק רודף אחרי התענוג הבא. בשפה של ספר דברים הסכנות הללו הן הגאווה והשכחה: "וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (דברים ח יג-יד). אולם המסקנה של משה איננה להישאר במדבר, כפי שחשבו המרגלים, אלא להיכנס לארץ הטובה ולזכור "אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (שם יח).

המציאות המורכבת הזו מכונה בספר 'אתגר הקיום הגבוה'. השפע מאפשר לנו לחיות בתנאי קיום בסיסיים, והאתגר שכעת עומד בפנינו הוא בערך ובמשמעות הפנימית של החיים, בתנאי הקיום העמוקים שלהם. השפע הוא בעיקר הזדמנות שטמונות בה סכנות גדולות יחד עם איכויות רבות. התמקדות בייחודיות של הפרט עלולה להוביל לחשיבה אנוכית ומנותקת מהזולת, מהחברה ומההמשכיות אך גם למימוש עצמי ולמיצוי יכולות מבורך בו האדם מבטא את הנפש האלוקית שבו ומשפיע ממנה לזולת. השפע הכלכלי הביא זמן פנוי שאמנם עלול להוביל לריק ושעמום המביא לידי חטא, אך כאמור גם ללימוד תורה ולהתעמקות פנימית בעולמות הרוח והמשמעות. וכך בכל סוגיה וסוגיה שמזמן לנו עידן השפע.

בעיני, החידוש המרכזי בספר הוא שהמחברים אינם רק סוקרים את החסרונות והיתרונות שבשפע, אלא מתמודדים עם האתגר. על פי הייעוד שנפרס בפרק הראשון ומתוך הבנה שתורת ישראל היא המצפן המוסרי בנושא (כמו בכל נושא אחר), מנסה הספר לצייר אמות מידה לחברת שפע מאוזנת וערכית על פי ערכי התורה. ה' יתברך, דרך תורתו ומצוותיו, יוצר חברה שיודעת להשתמש בשפע הרב שהרעיף עליה ולנתב אותו למקומות ראויים ופנימיים.

לבד מהפרק העוסק בייעוד, הספר בנוי מארבעה חלקים נוספים: סקירה על נושא הצרכנות, הרגליה והמחירים שהיא מבינה, ולבסוף גם בבנייה של צרכנות נכונה. השער השלישי עוסק ביחסי האדם עם זולתו, במורכבות שנוצרה מיכולת הבחירה בחברה ובמשפחה ובבדידות שנוצרה בעקבות עודף הבחירה. כתיקון לכך, הספר עוסק במשמעות המעגלים החברתיים, משפחה, חברה וקהילה, עם ואנושות, ובחיבור הפנימי של האדם עם המעגלים הללו. נושא נוסף בתחום הזה הוא האחריות לכלל החברה, בו עוסקים דרך מצוות הצדקה לסוגיה השונים.

השער הרביעי עוסק ביחסי האדם עם עצמו ובעיקר סביב שאלת ההנאה העצמית. הזמינות שעידן השפע מזמן גרם להחלפה של ערכים בתשוקה ליהנות. מדוע לצאת מהתחום הנוח והמרופד שלי לטובת אידיאלים שונים שדורשים מחויבות? אך אדם וחברה שההנאה היא הדחף הקיומי שמוביל אותם להתפרנס והם אינם מסוגלים להתחייב לערך גדול יותר, אינם יכולים לשגשג ולהתפתח. התיקון לכך אינו דווקא בדחיקת ההנאה, אלא בתיחום נכון שלה. עבודת ה' בתענוג היא דבר גדול מאוד, אך עלינו להיזהר מלהפוך את ה'ענג' ל'נגע'. הדבר נוגע לתחומים רבים בחיי כל אחד ואחד, אך כמובן שהתחום המרכזי שנוגע לסוגיה הזו היא הגבול בין צניעות והנאה בקדושה למתירנות, גם בכך עוסק הספר.

השער החמישי והאחרון עוסק ביחסי האדם ואלוקיו. במידה רבה, השער הזה משלים את התמונה המלאה של הספר, ואני מציע בהחלט לקרוא אותו לאחר הפרק הראשון (לפחות את פרק 16) ולחזור אליו גם בסוף הספר. בשער הזה מבינים כיצד החיבור לרוח, לשמיים ולנבדל מהטבע מאפשר להשרות שכינה וברכה בחיים הטבעיים והגשמיים. בעיני, זו הבשורה הגדולה של הספר המבדילה אותו משאר הספרים שעוסקים בסוגיות של תרבות עכשווית.

לברכה ולא לקללה: תורה של חברת שפע, הרב אמנון דוקוב בשיתוף הרב הלל נגן, הוצאת גילוי-ישיבת עתניאל, ה'תשפ"ג