ט"ו בשבט – חגה של ארץ ישראל

המשמעות ההלכתית היחידה שיש לתאריך ט"ו בשבט הוא מניין שנות האילנות, מניין שמשליך על שנות הערלה של העץ, על דיני הפרשת תרומות ומעשרות ומעט דינים נוספים.

אך מצוות התלויות בארץ אינן סתם מצוות, כדברי המדרש: "רבי ישמעאל ברבי יוסי שייליה [שאל] לרבי, אמר לו בני בבל בזכות מה הן חיים? אמר לו בזכות התורה. ובני ארץ ישראל בזכות מה? אמר לו בזכות מעשרות."

לאור דברי המדרש אפשר להבין שיש לדיני המעשרות ומצוות התלויות בארץ משמעות מיוחדת. אם כן, לא פלא הוא שעם השנים ט"ו בשבט הפך לחג של ממש. אמנם בגלות ציינו דרך סדר ט"ו בשבט את הכמיהה לארץ ישראל דרך אכילה מפירות הארץ, ומפאת המרחק והשוני בעונות השנה הם זכו לטעום אותם רק כשהם יבשים, אך בדורות האחרונים שזכינו לשוב לארץ ישראל, ט"ו בשבט מבטא את האהבה לארץ, את השמחה הפשוטה בנוכחות שלנו בארץ וביכולת הטבעית שלנו ליהנות מפירותיה המתוקים והטריים.

אם תצאו החוצה לא תראו פירות על העץ, רק את השקדייה והרקפות שמציצות בין הסלעים... חכמינו מבארים שהייחודיות הבוטנית של ט"ו בשבט היא ש"עלה השרף באילנות". השרף הזורם בעץ מבשר את תחילת ההתחדשות של העץ, הוא הכוח הפנימי שמניע את הצמיחה – הכוח שמעורר את העץ לחיים חדשים ולהוצאת פירות גם בשנה זו.

"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" – כמו שהשרף זורם מתחת לפני השטח ומניע את הצמיחה של העץ, כך גם הצמיחה של כל אדם. לפעמים נדמה לנו שאנחנו ריקים וערומים ויותר דומים לעצי סרק... אבל דווקא בשעת היובש הזו אנו יכולים להתעורר, להתחדש ולצמוח.

האמת היא שט"ו בשבט התחדש בעצמו רק במקביל לשיבה לארץ ישראל. סדר ט"ו בשבט ותפילותיו הונהגו על ידי האר"י הקדוש ומקובלי צפת, ובדורות האחרונים המתיישבים ששבו לארץ ישראל ראו בט"ו בשבט סמל של חיבור לאדמת ארץ ישראל, וציינו את היום בחגיגות שבראשן היו נטיעות של שמחה.

העובדה הזו מובילה למחשבה שתהליך השיבה של עם ישראל לארצו מקביל למשמעות הזו של ט"ו בשבט. "כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי" – כמו שהשרף זורם באילן מתחת לפני השטח, כך גם עם ישראל. אחרי דורות של גלות בהם היינו כמו עץ בשלכת, פתאום התחילה זרימה מחודשת. הציונות, חזרתנו לארץ, תחיית עולם התורה בארץ ישראל – כל זה קרה בלי שהבנו לגמרי את התהליך, אבל השרף כבר זרם. בשקט בשקט, מבלי ששמו לב, התעורר השרף הפנימי של עם ישראל והחל לשלוח שורשים חזרה לארצו האהובה. אט אט השורשים נאחזו באדמה, הצמיחו פרחים חדשים שיהפכו בע"ה לפירות מתוקים.

בימים חורפיים ואפורים, כשנחשוב שאין שום סיכוי להתקדם ולפרוח ממצבים שונים, נתבונן בעץ הקרוב ונרגיש את השרף שמפעפע בו ומחדש אותו, ונאמין שגם בעורקים של עם ישראל זורם שרף שכזה שיחדש אותנו עד שהכול כאן יפרח.