מחיצות רבים באחיזת עיניים

שבירת המחיצות

כי שמעתי משל מאא"ז זלל"הה[1] למלך שעשה מחיצות רבים באחיזת עיניים זו לפנים מזו, וגם סיבוב מן כותל וכותל נהרות וגם חיילות רבים מבוהלים וגם דובים ואריות ושאר חיות מבוהלים בכדי שיראו מגשת אליו, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. והמלך הוא נורא ומלכותו בכל משלה, ואור המלך מאיר בכל העולמות וכבודו מלא את הארץ, רק הכתלים והסיבובים הם המסתירים את פני המלך והא באחיזת עינים. וכרוזים יוצאים 'כל מי שיבוא אל המלך ייתן לו המלך עושר וכבוד ויהיה שר אצלו עומד בהיכלו.

ומי הוא שאינו רוצה בזה, רק כשבא לחומה ראשונה ורואה כמה ארכה וגבהה ושאר דברים המבהלים לבבות בני אדם נסוג לבבו אחור. ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים מזו ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת המלך מפזרים ממון רב לבוא לפנים מן החומות ולפעמים אחרי רואו שיש לו כל הון יקר וכבר מצא ידו ואוצרות ממון, נסוג אחור אף על פי שראה כבר שהלך כמה חומות ונהרות ואין שם פגע רע ואין מים ואין חומה, מכל מקום אחר אשר כל חומה וחומה גבוה ורחבה מראשונה ואיומה כדי להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל המלך.

אבל לבן המלך אשר מעיו המו אל אביו וגם רחמי אב על הבן לקרב אותו לאור פניו אשר באור פני מלך חיים נצחיים תמיד, ומאור פני המלך מי שזוכה לראותו אז זיו פניו מבהיקים ומאירים בכל העולם, וממנו יגורו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כמו בפני המלך בעצמו, ורשות בידו להמית ולהחיות לאסור מלכיהם בזיקים ולפתוח ולהוציא אסורים חפשי בכח אור פני המלך.

ובוודאי בן המלך כוח האב בבנו בחכמה, וכשבא לחומת ולנהרות וחיילות ודובים וכל המבהילים ומסתירים את פני המלך, תמה עצמו למאוד מה זה מלך רחמן כמותך כרחם אב על בנים תסתיר עצמך בהסתרות כאלו ואנה אני בא?! וצועק 'אלי אלי למה עזבתני', ובכח לבבו הבוער והנשבר לבוא אל אביו מוסר עצמו ודוחק עצמו בכחו לדלג על החומות ונהרות ומפזר כל הונו לחיילות הסובבים שמה. ובראות אביו געגועיו ומסירות נפשו ושוועותיו עלה באזני אביו המלך, והסיר האחיזות עינים הללו וירא אין שם חומה ולא שום מסך מבדיל רק ארץ מישור וגנות ופרדסים והכלי עונג ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר וכל מיני מזמרים עומדים, והמלך יושב על כסא מלכותו והארץ האירה מכבודו. וירא וייפול על פניו ויאמר 'אהה אדוני המלך אבי ומלכי, מה זאת ומה זה אשר הסתרת פניך ממני? הסתרת פניך הייתי נבהל מחיילותיך ומחומותיך ושאר דברים המבהילים אותי וכמעט אשר אבדתי'.

ויאמר המלך 'קום בני חביבי', ויושט לו שרביט הזהב אשר בידו ויחזקהו וילבישהו הודו ואורו ולבושו וכתרו נתן בראשו, ואמר לו: לא למענך ועליך עשיתי את כל זאת, רק למען נסותך ולדעת את אשר בלבבך יראתך ואהבתך אלי. ועתה בני אהובי עבור בכל העולם והנה מהודי נתתי עליך ואורי על פניך מאירים ולבושי תלביש וכתר יותן בראשך למען דעת כל עמי הארץ כי בני אתה. והסתרות והפחדים הכל אשר ראית, המה שלא יקרבו אלי שונאיך אשר אינם רוצים בטובתך, והמגדילים עליך והמלשינים עליך ואינם רוצים במלכותך והמה רוצים לירש את מלכותך, כי יודעים הם כל זמן שאתה חי מלכותם לא יכון בידם. לכן אם יבואו לפני ילשינו עליך במעשים הנעורים אשר הלכת עמהם ואחרי עצתם בבית המשתה, וכמעט היית בכל רע לולא שמעת עד כה לעצתם הרעה להדיחך ממני והם ישלטו במלכותי. ועתה בני אל תירא ואל תחת כי אורך אורי ומלכותי אשר בכל משלה לך היא ולך ישתחוו כולם אחרי שובך אלי ואחרי ראותי געגועיך אלו, והם לא יבואו לפני לראות את אור פני כי לא יוכלו מפני גודל המחיצות והסביבים והפחדים המבהלים. וכטוב בעיניך תעשה מהם כל גוי וממלכה אשר לא יעבדוך וצרת עד רדתה. והנמשל מובן.

באור פני מלך חיים

וזהו 'קומי אורי כי בא אורך', פירוש לשון הסתלקות האור כמו 'כי בא השמש', כדי שעליך יזרח כבוד ה'. כי הנה 'החושך יכסה ארץ וערפל לאומים', כי החושך והמסכים המבדילים יפלו על הבאים ללחום עמך. אבל מי שיודע שכל הדברים המסתירים את פני המלך אין זה הסתרה כי מלא כל הארץ כבודו וצועק בלב נשבר אל אביו זה הקב"ה, אחר אשר הוא יודע כי מלך רחמן היא ובחסדו ברא את כל העולם ורוצה שיכירו את א־לוהותו, ויודע שנשמתו נחצבה ממש ממנו כמו שנאמר 'ויפח באפיו נשמת חיים' וכלום אדם נופח וכו', אם כן למה הוא מסתיר את עצמו? ומשבר את לבבו הרם ומתודה על חטאיו וצועק ובוכה, ועל ידי זה נשברו החומות של שקרים המבדילים בינינו לבין א־להינו, והנה אור פני המלך עלינו ויסר מעלינו עון וילבוש אותנו מחלצות וישים את צניף הטהור על ראשינו שהם מוחין עלאין של חיים נצחיים, ומהודו ואורו נמשך עלינו זהו אור התורה הקדושה, כמ"ש 'כי באור פניך נתת לנו תורת חיים' וכח והיכולת בידנו לעשות ולמלוך ולהמית ולהחיות כמו שמובא בש"ס שצדיקים דומים להקב"ה מה הקב"ה מחיה מתים וכו' מה הוא רופא חולים. וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה', לשון שבירה, 'ה'', שמבינים שכל המסכים המבדילים הם מאת ה' והם ממש רק אחיזת עיניים – 'באור פניך יהלכון' ובאו פני מלך חיים והמסכים המבדילים הם נזרקים על האויבים, כמו 'ופני המן חפו' אשר ראיתי כתוב בספר מגלת ספר בכדי שלא להסתכל בפני המלך לכן כיסו משרתי המלך את פני המן, כי באור פני מלך חיים והוא בוודאי לא יחפוץ המלך להחיותו כי אם במיתתו אחר אשר תבע המלך עלבון המלכה כמו שנאמר הנה לכבוש את המלכה וכו'. ויש בזה עוד דברים עמוקים ואי"ה כשיהיה רצון מאת ה' אבאר.

וזהו דאיתא בש"ס 'שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, של צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. כי ראש השנה הוא בחינת 'בכסה ליום חגינו', והוא לשון הסתרה כמו 'במכוסה ממך'. והצדיקים, ההסתרה היא להם כדי להתווסף להם אור גדול 'אור פני המלך חיים' אחר אשר הם באים לפני המלך בלבבות נשברים וצועקים על הסתרת פני המלך, כי חפצם ורצונם וחשקם לראות את פני המלך עליון להיות דבקים בו ובתורתו וביראתו הטהורה. לכן מגלה להם המלך אור פניו אשר באורו נראה אור החיים, וזהו נכתבים ונחתמים לאלתר. ומספר 'לאלתר' הוא מספר 'אסתר' וזהו לאלתר לחיים, והבן.

[1] המשל מובא בספר דגל מחנה אפרים בשם סבו זקנו הבעל שם טוב הקדוש. הרב המחבר, רבי משה חיים אפרים, היה בנה של אדל, בתו של הבעש"ט.