מפרט לכלל בעת מלחמה

תכלית החיים ומטרתם

הנביא מתאר בספר שמואל את התוכחה של נתן הנביא לדוד על לקיחת בת שבע: "ואת אשתו של אוריה לקחת לך לאשה" (ב יב, ט). המושג "לקיחה" בתורה משמעותו עשיית מעשה קידושין באשה – "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה" (דברים כד, ה), מסבירה הגמרא שבת שבע היתה נחשבת לפנויה ועל כן יכול היה דוד לקדש אותה ולקחתה לו לאשה: "ליקוחין יש לך בה - דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו" (שבת נו, א).

באופן פשוט הסיבה שהחייל כותב גט קודם היציאה למלחמה, הוא משום החשש שמא לא ידעו בסיום המלחמה מה עלה בגורלו ותישאר עגונה כל ימיה במה שלא תוכל להינשא לאיש אחר. ה"שם משמואל" מביא בשם סבו הגדול האדמו"ר מקוצק לבאר שיש כאן עומק גדול בהדרכת המערכה הצבאית של חיילי ישראל:

"כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, ופירש זקיני כבוד קדושת אדמו"ר זצללה"ה מקאצק שלא יהיה לו שום צירוף בדעתו לעניני ביתו אלא כל רעיוניו יהיו במלחמה, ובאופן זה היו מתחזקים בודאי לנצח בשם ה' שנקרא עליהם וצלם אלקים המאיר על פניהם. כן יהיה כל איש בעיני עצמו ויבטח בשם ה' כי ה' אתנו אל תיראום, וכל כמה שיהיה דבוק בה' יתברך ושקוע בהשגות התורה ביותר כן יגדל יותר הנצחון" (שם משמואל מועדים לסליחות זכור ברית שנת תרעב).

הרב זצ"ל מרחיב את היריעה ולוקח אותנו לעומק הפנימי של הדברים (עין אי"ה שבת פרק חמישי פסקה סא):

"האומות, שמטרת הווייתן היא חמרית, והנן מצויירות (משולות) כעין אגודת שותפים לצרכי קנינים אהובים או נדרשים להן, אצלן תהיה אהבת האומה בכללה רק אז מבוססת, כשתהיה תמיד חוזרת אל הפרטים, אל הטבת מצב המשפחה היחידה שלשם הטבתה התאגדה האומה, כשם שחיות מדבריות הבודדות בטבען מתקבצות לפעמים לרגלי צרה משותפת או למחזה ריוח של טרף משותף".

מטרת החיים ותכליתם בתפיסת העולם של שאר האומות היא חומרית, וממילא כל אחד דואג וגם נלחם על ביתו ומשפחתו. מטרת ההתאגדות באומות העולם, היא בכדי להיטיב עם כל פרט ופרט מצד עצמו. יש צורך בהתאגדות כדי להביא ברכה לכל אחד ואחד, כמו חיות המדבר המתקבצות כאשר ישנה תועלת משותפת בהתאגדותן – כגון טרף גדול שדורש מאמץ משותף לשם לכידתו. ממילא מתוך מבט כזה פרטי על האגד הלאומי, הזכרת המשפחה וכל שאר ענייני הפרט היתה מדרבנת ומחזקת אצלם את תכלית המלחמה. לכן היו העמים רגילים לשתף את הנשים עם בעליהם במלחמה:

"על כן, אימוץ הזכרת המשפחה ואיגודה לפי מצבן הן, הוא ראוי להיות ממכשירי זריזות הקרב, על כן היו הנשים באות במלחמה ומשותפות עם הבעלים".

רוח הלחימה הישראלית

ובדבר הזה שונה בתכלית האומה הישראלית מכל שאר האומות, באומה זו מטרת המלחמה היא כללית – "בשביל קדושתה ורוח ה' השפוך עליה" – זו התכלית ורק לשמה נלחמים:

"לא כאלה חלק יעקב, שתכלית מציאות האומה, מצד צורתה, מצד נשמתה ואורח חייה, בשביל קדושתה ורוח ה' השפוך עליה, זהו האוצר היותר יקר מכל חמדה, זהו החפץ העליון של כל יחיד באומה ושל כל הכלל כולו, זהו הנותן עז ועטרה להויית המשפחה עצמה בצביונה המקודש הישראלי".

לעם ישראל יש נשמה אחדותית של חטיבה אלוקית אחת, נשמה כללית שיש לה רצון להופיע שם שמים בעולם – וממילא זהו גם החפץ העליון שנמצא בנשמה של כל יחיד יחיד.

כל ההוויה הנצחית של עם ישראל מאז יצירתנו ומאז גאולתנו ממצרים היא לקדש שם שמים - להופיע את שם ה' אשר עלינו, מטרתנו כאומה לגלות שם שמים בעולם - לגלות את הטוב האלוקי המאיר לעולם כולו בחסדו הגדול. ממילא, כאשר יש צורך להיאבק על התכלית הכללית הזו, מתבטלת אהבת המשפחה בטובת האומה בכללה:

"בבא התור לעבוד לטובת האומה בכללה, אז כשרגא בטיהרא תבטל אהבת המשפחה, לבל תחלל את עז אהבת האומה. היציאה למלחמה לא היתה על פי חשבון של הצלחת הפרט, שחשב שכשישוב מן המלחמה יהיה מוצלח ומאושר".

החייל הישראלי מנתק עצמו מתקוות חייו הפרטיים, הוא מתמסר כולו בגבורת הרוח להופיע את התכלית הכללית של האומה: "הוא צייר בעצמו כאילו התיאש מן החיים הפרטיים, והולך הוא בשמחה על מנת למות מות גבורים וקדושים במלחמת ה' לרומם קרן לעמו, על כן כותב גט כריתות לאשתו לייאש את לבבו בכל האפשרי מקשר משפחה ומהרעיון הפרטי התלוי בו, בהיותו דורך מהלך של רעיון יותר כללי ויותר עליון, מהלך עבודת הקודש של העם כולו".

נקודת השוני היסודית הזו בין עם ישראל לאומות, היא גם השורש והסיבה למלחמת החורמה של אומות העולם כנגד עם ישראל. ככל שיש בעם ישראל יותר גבורה, כך מתעוררת הרשעה ומבקשת להילחם בה - תפקידנו כאומה להתמלא ביתר שאת בגבורה איתנה להילחם באותה רשעה ולכלותה מן העולם – עד שלעתיד לבוא "כל הרשעה כולה כעשן תכלה".

התעוררות הרוח הכללית באומה

קולות גבורת הרוח מתעוררים במחנה ישראל ונשמעים היטב באומה, גבורה פנימית שבאה מהחפץ העליון של כל יחיד באומה. לוחמים גיבורים עם מעט אמצעי לחימה שנלחמו בחירוף נפש, חתרו למגע ועצרו בגופם את אותם מחבלים ארורים ומנעו אפשרות של פגיעה רבה יותר, אזרחים שסיכנו את עצמם כדי להזהיר ולקרוא לאנשים להיכנס לבתיהם.

הצביון של כל משפחה ושל כל בית פרטי – זהו הצביון של כלל האומה, שרצון ד' יופיע ושיתגלה הטוב האלוקי לסלק את הרשעה מהעולם. בזמן המיוחד שלנו כלל ישראל אוחז בגבורה הזו, הופכים להיות כלליים יותר, הפרט מגלה את ערכו האמיתי - הכללי. סגולת הזמן בעיתות המלחמה לעורר את הערך הכללי בעם ישראל, ואנחנו רואים כיצד אנשים עזבו את ביתם – בין אם קראום להתייצב ובין אם לאו, גם כאשר נקראו לבוא מכל קצוות תבל מצאו את הדרך המהירה להגיע לארץ, משפחות שנשארות בגבורה לבד בבית בדאגתם לאבא שיצא למלחמה ומתעלים מהפרטיות לכלליות.

כל אחד ואחד עסוק וממוקד רק בטובת האומה בכללה, לא עוסקים בשום דבר פרטי. הרב זצ"ל אומר שבזמן כזה של התעוררות, משולה אהבת המשפחה ביחס לאהבת האומה לאור הנר המאיר בצהריים. כמו שאור הנר מתבטל ונכלל באור השמש – וכולם מבינים שמדובר למעשה באור אחד, כך גם מתברר שאהבת המשפחה היא היא אהבת האומה – המשפחה מקבלת את ערכה האמיתי הכללי. המושג "בטלות" מופיע בהלכה ביחס לכלל הידוע שהמיעוט בטל ברוב, הוא קיים יחד עם הרוב אבל המיעוט מקבל את משמעותו הערכית ממנו. אהבת האומה שייכת לאהבת רצון ה', לסלק את הרשע מן העולם ולהופיע את חסדו וטובו הגדול של הקב"ה.

כל עניינה וערכה של המלחמה באומות העולם היא כיצד המלחמה תועיל לחייל באופן פרטי, כיצד החייל ומשפחתו ירוויחו ממנה ויפיקו ממנה אושר גשמי - במבט כזה המלחמה הכללית משועבדת לצורך הפרטי. לעומת זאת, עם ישראל בצאתו לקרב עובד על עצמו עבודה פנימית – מוסרית, מתגבר הוא בגבורה פנימית למוסר עליון להתעלות מעל לכל פרטיות אל הכלליות. חלק מעבודתנו המוסרית בימים אלה זה להשתחרר מכל מבט שיפוטי, עלינו להתמלא באמונה עמוקה שהקב"ה מוביל בעם ישראל תהליכים שיחשפו את גבורת האומה האמיתית. המוסר העליון המתעורר כעת, הוא שיביא אותנו גם אחרי המלחמה להמשך התעלות והתעצמות גדולה.

חיילינו היקרים יוצאים לקרב מתוך אותה תודעה כללית של האומה, לשמה הם נלחמים ועליה הם מוכנים למסור את הנפש. השמחה הגדולה המלווה את החיילים נובעת מתוך אותו מפגש עם כלליות האומה בטהרתה, מתוך הבנה עמוקה שישנה כאן עמידה איתנה מול כוחות של רשע מוחלט. אם היה לנו ספק מי הרשעים נגדם אנו נלחמים, כעת אין לנו כל ספק באשר לגודל הרשעות והאכזריות. הרשעות הזו קמה על עם ישראל שכל תפקידו בעולם הוא להוסיף אך ורק טוב, הרשעה הזאת מנסה למנוע את הופעת הטוב המתגלה על ידי ישראל – אבל המלחמה הזו רק מגבירה ומחזקת את הטוב בהתגלות הגבורה הישראלית הנפלאה.

בעל הטורים אומר שדוד המלך למד להנהיג כתיבת גט קודם היציאה למלחמה ממשה רבינו, ובתוך דבריו נותן טעם פשוט להנהגה זו: "חלוץ. ב' במסורה. ועבר לכם כל חלוץ. חלוץ הנעל (דברים כה, י). והיינו דאמרינן (שבת נו, א) כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ נעל היבם. ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן וממנו למד דוד. וזהו ועבר לכם כל חלוץ, פירוש חלוץ הנעל" (בעל הטורים במדבר לט, כא). לדבריו, הצורך בכתיבת הגט הוא כדי למנוע צורך של ייבום וחליצה.

החתם סופר מקשה ושואל אם כן מדוע לא הזכירה הגמרא ללמוד הנהגה זו משה רבינו, מדוע הוזכרה הנהגה זו רק ממה שאמר ישי אבי דוד: "ואת ערובתם תיקח" – "דברים המעורבים בינו לבינה" (שבת נו, א). לפי דברי ה"שם משמואל" והרב זצ"ל יש אולי שוני במטרת ההנהגה הזו בימיו של דוד לבין זו של משה רבינו, דוד לא הנהיג הנהגה זו לתכלית ערכה הפרטי – למנוע חשש עגינות אלא לתכלית  ערכה הכללי - כדי לעורר את התודעה הכללית של האומה שהיא היסוד והתכלית של כל המלחמה. עם ישראל נבחר לקדש שם ה' בעולם, אשרינו ומה טוב חלקנו שזו עבודת הקודש שלנו.

מערכה להעברת רוח הטומאה מן הארץ

המציאות שלנו מזכירה ומעוררת בנו את מעשה העקידה, שבו אהבת האב את בנו התעלתה לערך של אהבת ה'. כל חיינו הפרטיים הם כדי שנופיע שם שמיים, במובן העמוק הזה אנחנו הולכים ומנצחים, הולכים ומתחזקים בעבודת הקודש לאחוז היטב בכלליות האומה. הגבורה היוצאת אל הפועל בקרב חיילינו ובאופן מיוחד בשעת מלחמה, מראה ומגלה לנו את מה שנמצא תמיד בתוך הלב של עם ישראל. ההתעוררות הכללית הזו להבין שאנו נלחמים בשם ה' היא עצמה הניצחון והתבוסה על אויבינו, "בֵּאלֹקִים נַעֲשֶׂה חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ" (תהילים ס, יד) – התבוסה לאויבינו היא בעצם ההכרזה והאחיזה בשם ה'.

הרב קוק כותב באורות המלחמה על מדרגת אותם שנופלים במערכה ונספים בלא משפט, הרב אומר שיש במיתתם כפרה לכל ישראל כמו שיש כפרה לעם ישראל במיתתם של צדיקים. אותם הנופלים הם צדיקים, ונפילתם פועלת בעולם ומעוררת כוחות כלליים החבויים באומה להמשיך ולהילחם למרות כל האבידות הנוראות – יוצאים מן הפרטיות אל הכלליות. לב העם כולו יחד עם המשפחות השכולות, ולצד הצער כולנו גם מתעלים בשמחה ובגבורה במוסר הקודש. אנחנו מסתובבים בנתיבות, באופקים ובבתי החולים, עוברים מחייל לחייל - מטיפול נמרץ אחד לטיפול נמרץ שני, ורואים את עוצמות הרוח של החיילים ושל המשפחות - כמה גבורה וכמה תפילה עולים ונשמעים מכל פינה. חיילים פצועים מבקשים לחזור ולהלחם, גם ממיטתם בטיפול נמרץ – זו גבורה שלא תיאמן, אין כל זה אלא שבאמת מתעוררת באומה כלליות גדולה מאוד.

אנחנו מתפללים לכילוי הרשעה כולה – גם את האויבים וגם את שולחיהם, כמו שאנחנו משבחים את הקב"ה בתפילה על ש"הכה גוים רבים והרג מלכים עצומים". צריך להכות במוקדי הרשע, באותם מנהיגים שמחזקים את כח הרשעה ומובילים אותו – הם הם שיא הטומאה והרשע. הם מסתתרים בפחדנות ברחבי העולם – בלבנון ובאיראן ובתחתיות ארץ, ואנו מתפללים שהגבורה הגדולה המתעוררת באומה תביא אותנו למוצאם ולהכותם.

הלחימה המתמשכת מסלקת את הטומאה מן העולם והעולם מתבסם ברוח הטהרה, ככל שהמלחמה נמשכת ככה הרשעה נופלת ומתרבה הצדק בעולם. עזה היא מוקד מרוכז של טרור, טרור שכולם שייכים לו ושותפים בו. במלחמה הזו אנו מראים לעולם כולו בשם מי אנו נלחמים – בשם אדון כל הארץ ובורא העולם: "קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים וְהַחֲרַמְתִּי לַה' בִּצְעָם וְחֵילָם לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" (מיכה ד, יג).

כולנו שותפים היום במערכה, כולנו נהפכים להיות חלק מגילוי חיים גדול של כלל ישראל - החל מדאגת המזון עבור כל חיילינו ועד אמירת פרקי תהילים להצלחת משימתם. כל הציבור כולו – גם זה הנמצא בעורף מהווה חזית אחת של התעלות מחשבונות פרטיים, הכל מתעלה ומתכלל לתכלית קידוש השם הגדול. מדריגתם העליונה של הלוחמים באהבת ה' ובקידוש שמו בעת המלחמה, מרומם את האומה כולה למדרגת ה"חסידות" המבוארת במסילת ישרים – באהבה גדולה לכלל ישראל ודבקות אמיתית בטוב.

דוד המלך אומר בתהילים: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע" (תהילים כג, ד), דוד המלך לא מדבר פה על שלילת הפחד ממה שעלול לקרות לו באופן אישי, הוא מדבר פה על הפחד מעצם מציאות הרע בעולם. בזמן מלחמה מתעוררת הגבורה הישראלית – מתעורר הטוב בעולם, ולכן כבר אין מקום לפחד וחשש מהרע. כמה טוב מתגלה עכשיו בחיילים ובמשפחותיהם ובאומה כולה, התגלות של טוב כללי - במחשבות ובפעולות.

כולנו מבטלים את עצמנו לאותה התגלות כללית שפורצת באומה, כולנו מקשיבים לאותו טוב אלוקי שמעורר בנו גבורה של עדינות מוסרית לא לרחם על אכזרים כדי להופיע את הטוב האלוקי והשלם בעולם. לצד הצער והאבל הגדול על האובדן, יש בנו שמחה עצומה על הופעת הטוב בקידוש השם שהולך ומתגדל. נתחזק כולנו בתפילה מקירות הלב להחלמת הפצועים ולשחרור כל השבויים, לחיזוק רוח חיילינו הגיבורים ובשמירת בריאותם, נתאזר כולנו בכוחות נפש של גבורה בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו – חזק ונתחזק!