הקדושה שבטבע

לצאת מד' אמות של הלכה

ב"ה שערים פותח בגיליון הזה את שנתו החמישית, עובדה שמצריכה התבוננות במהות של כתב העת אותו אתם אוחזים בידכם. כשניסינו להגדיר את שערים בתחילת הדרך לא כל כך הצלחנו – עבודת ה' ארצישראלית היא כנראה כותרת אווירית מדי. למעשה, די בצדק. עבודת ה' היא מושג רחב, שהרי ה' הוא בורא העולם ונוכח בכל מקום, וממילא ניתן לפגוש ולעבוד אותו בכל מקום, בבית המדרש, בשדה ובמשרד. אך למעשה זהו בדיוק החידוש של עבודת ה' הארצישראלית.

ההנחה שה' מתגלה בכל מקום וניתן גם לפגוש אותו במקומות הללו, איננה מובנת מאליה. נניח לרגע לסוגיית תפיסת האלוקות בהכרתו של האדם, יחסי הקב"ה והעולם ושאלת הצמצום. גם בלי הדיונים העמוקים הללו, נדמה שהמקום הטבעי לפגוש את ה' הוא בית המדרש, בתורה, תפילה או קיום מצוות. כאילו שאר הדברים הסובבים אותי – החברים, הפרחים והמשכנתא, הם מגרש המשחקים בו ה' שתל אותי כדי שיהיה מעניין בעלילה, שהרי לא חכמה להכיר ולהאמין בה' כשחיים בגן עדן, את זה נשאיר למלאכים; תפקידנו למצוא את ה' מבעד למסכי השקר שמציג לנו העולם הזה.

אך זו תמונה חלקית, שנושאיה שכחו שהביטוי 'אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה' הוא קללה שרובצת עלינו מאז יציאתנו לגלות, שהרי הציטוט המלא הוא: "אמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב''ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". העולם הזה איננו מצג שווא, חלילה, הוא המקום בו הקב"ה מתגלה ומהווה דרך למפגש איתו. תפקידנו אינו לגלות את ה' המסתתר מאחורי המסך, אלא לגלות אותו נוכח בתוכו! במציאות הממשית אותה אנו חשים ורואים מול עינינו! היכולת הזו אבדה, לדאבון לב, מאז חורבן בית המקדש.

אך זהו חידושה של תורת ארץ ישראל – ההבנה שהתורה מחנכת אותנו לחיים הכוללים את כל מרחבי החיים, חיי תורה וחיי מעשה. התורה באה לרומם את כל חיי המעשה שלנו, ולדאוג שנופיע את שם ה' אלוקי ישראל בכל מקום, מפני שהוא מקומו של עולם. כך בחיי היחיד וכך בחיי האומה. גילוי שם ה' בעולם בצורה הרחבה ביותר יכול להיעשות רק על ידי שפה לאומית. לא ראי ניהול פיננסי של הבית או העסק לניהול תקציב המדינה וליכולת שלה לקדש שם שמיים. וודאי שהשאלות המוסריות העומדות לפתחה של מדינה גדולות ועצומות משאלותיו של הפרט. זהו איננו רק קידוש השם במובן הרגיל, שזהו כבוד גדול שהעם היהודי מתפתח בקצב מסחרר, אלא יתירה מזו – גילוי נוכחות ה' בעולם!

לכן תפקידו של עם ישראל איננו רק לפעול בהצלחה בחיי המעשה. בשל היותה של היהדות אומה בעלת אופי לאומי ולא דת מנותקת משטח ומדינה, דווקא היא מסוגלת להרים בגאון את הערכים המוסריים הבסיסיים ביותר. תורתנו הקדושה מביאה לעולם בשורה מוסרית גדולה, שבראשה האמונה בקדוש ברוך הוא – בורא עולם ונותן התורה. דווקא תורה נצחית ועליונה זו יכולה להוות משענת ברזל לערכים מוצקים ואיתנים. המטרה הלאומית של עם ישראל היא להוביל את העולם כולו למקום מוסרי, פשוט ובריא. הגדוּלה הזו זורמת בעורקים הלאומיים שלנו עוד מימי אברהם אבינו, וכל ההיסטוריה שלנו שזורה ברעיון היומרני הזה.

ממשות עולם הזה – מכוח עולם הבא

ההסתכלות הזו לא קלה לעיכול, שהרי חונכנו על כך שהעולם הזה ארעי וחולף ומשמש רק כמסדרון לקראת הטרקלין, הלא הוא העולם הבא. אי אפשר להכחיש שתוצאת חינוך שכזה גורמת לאי-אמון וחששנות מפני תופעות ותהליכים המתחדשים בעולם, גם אם הם מביאים הרבה טוב. השאלה באיזו תנועת נפש אנו מתייחסים לעולם פוגשת אותנו כמעט בכל יום: היחס למדע, לטכנולוגיה, לתרבות, לתהליכים המתרחשים בקצוות העולם – לכל אלו ועוד יש השלכות גדולות על חיינו והשאלה כיצד אנו מתייחסים אליהם משמעותית מאוד. האם יש בהם דברים טובים או שמא הכול עלמא דשיקרא.

אך אם אנו מאמינים שהקב"ה מתגלה בכל חלקי הבריאה, בכל מהלכי ההיסטוריה ובנבכי נפשו של כל אדם – אנו נקראים לפיתוח עולם האמונה הזו ולעשייה התואמת אותה. עלינו להרבות בשיעורים, במאמרים, בספרים ובכתבי עת כדי להעמיק ולעיין בבשורה הגדולה הזו ולהבין את עניינה.

אז אולי כאן ישאל השואל – הרי אי אפשר לומר שהעולם הזה באמת ממשי כמו העולם הבא! וודאי שמושגי הרוח ממשיים יותר מזה העולם השפל... לאותו אחד נשיב כך. אמת, העולמות העליונים יותר ממשיים מהעולם הזה וכך גם ההשפעה שלהם ודרכם על עולמנו גדולה יותר, אך אין זה סותר את ממשות הקדושה בעולם הזה, להפך, העולמות העליונים נותנים לעולם הזה משנה תוקף.

כך כתב זאת הרב קוק זצ"ל במילותיו המדויקות (אורות התחיה כז):

ההתגברות הרוחנית העליונה מחזקת את התכנים המעשיים ומגברת את ההתענינות בעולם ובחיים וכל אשר בם. רק בזמן החרבן, וקרוב לו, שהחיל הישראלי נעתק מאדמתו והוצרך להכיר את תעודתו רק במעמדו הרוחני המופשט, הושרשה ביחידים הדרכה לפרישות מחיי שעה בשביל חיי עולם, וגם ע"ז יצאה מחאה שמימית. אבל כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסדורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתכנית פעלי הכלל, הרי הם הם גופי תורה, וכל מה שיתרחבו הגורמים המעשיים ויתבססו יותר יפעל הרוח המלא קדושה וחיי אמת על העולם ועל החיים, ואור ישראל יאיר פני תבל בכליל יפעתו.

וכל בנייך לימודי ה'

נדמה שמצאנו הגדרה קצת יותר מדויקת (כמה שאפשר) למושג 'עבודת ה' ארצישראלית' – לגלות את הקדושה שבטבע, כפי שממשיך הרב זצ"ל בתחילת הפסקה הבאה – "הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל".

כמובן, שכאשר מאמינים ויודעים שה' מתגלה בכל דבר, חובה עלינו לממש את זה למעשה ולגלות אותו בכל דבר בעולם. זו עבודה רוחנית ומעשית גם יחד – הקשבה פנימית לעולם ולתהליכים אותו הוא עובר ופעולות מעשיות בקידום העולם ושכלולו מתוך שאיפה לחזון המופלא של חזרת השכינה לציון, בניית בית המקדש, ייסוד הסנהדרין והשבת הנבואה לישראל, שיאירו את העולם כולו באור ה' יתברך.

זהו יסוד הבשורה של עבודת ה' בארץ ישראל, "ואידך פירושא הוא, זיל גמור" – מיסוד זה יוצאים לעולם חדש ומופלא בו ניתן ורצוי להפוך עולמות כשאתה ספון בבית המדרש או בפעולות מעשיות מדיניות ופרטיות כאחד, וממילא אנו נדרשים להעמיק ולברר את המהות של החזון הגדול אליו אנו שואפים, להבין כיצד עצם השאיפה אליו משנה את חייו של כל אחד ואחד כבר עכשיו, ולהשתדל לפעול לקדם אותו לקראת גאולה שלימה.

"וכל בניך לימודי ד' –  השגה מופשטת; ורב שלום בניך – בשכל המעשי; אל תקרי בניך אלא בוניך – בפועל, בכל דבר של שכלול ושל תיקון, יהיה רוחני או גשמי, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" (פנקס ראשון ליפו, עא).