וזה דבר השמיטה

שבת הארץ לכם לאכלה

'עשר קדושות הן – ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות'. לארץ שלנו יש קדושה מיוחדת שאינה מתבטאת רק באווירה המיוחד וברוחניות השורה בה, אלא גם ברוחניות הטמונה ברגבי אדמתה. כמה ציפו למצוות אלו, ואפילו משה רבנו התחנן לפני הקב"ה להיכנס לארץ בעבורן, כדברי הגמרא (סוטה יד א): "מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי".

אך דברי הגמרא קצת תמוהים, שהרי פירותיה של ארץ ישראל עצמן קדושים הם בקדושה עליונה, כדברי הב"ח הידועים (על דברי הטור או"ח רח): "הלא קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ". אם כן, מדוע משה אינו מתאווה לעצם פירות הארץ? התשובה ברורה. כפי שכתב הב"ח, פירותיה של ארץ ישראל יונקים 'מקדושת השכינה השוכנת מקרב הארץ'. משה רבנו באמת השתוקק לאכול מפירותיה הטובים של הארץ, אך כוונתו לא הייתה רק לטעמם החומרי של הפירות, אלא לקדושתם של הפירות המתגלה בטעם המתוק, ולא ראי פירות בהם התקיימו מצוות הארץ לפירות שלא נהנו מכך. לפירות אלו, שזכו שייקמו בהם את מצוות הארץ, משה רבנו משתוקק ומתאווה עד מאוד.

אף אנו חיכינו שנים רבות לשוב לארצנו, להפריח את השממה שהיכתה בה וב"ה זכינו לכך. אנו זוכים לטעום מפירותיה הקדושים של הארץ ולקיים את המצוות התלויות בה – קדושת הארץ קביעא וקיימא, אך כאשר ישראל יושבים לבטח בארצם זוכים הם לקיים את המצוות התלויות בה.

חביבות עלינו מצוות הארץ עד מאוד, על ידם זוכים לחבר שמיים וארץ, לאחד חומר וצורה ולגלות את קדושת השכינה ברגבי האדמה, בעצים ובפרחים ואף באכילת הפירות – אך אם בכל זמן ועת פירותיה של ארץ ישראל יונקים מקדושתה של הארץ הטובה, כמה יש לשמוח כשזוכים לאכול מפירות השנה השביעית הקדושים בקדושה מיוחדת בזכות הארץ השובתת ממלאכתה.

שנת השמיטה מזכה אותנו לחוש את קדושת הארץ ופירותיה גם כאשר איננו עוסקים בחקלאות. ב"ה רבים מתכוננים לשנת השמיטה בלימוד הלכותיה המעשיות לכל בית, במטבח ובחצר, ואף ישיבות רבות החליטו ללמוד סביב שנת השמיטה את הלכותיה בעיון.

אך דווקא ההתעוררות הברוכה הזו מעלה מספר שאלות: הרי למעשה רובנו לא עוסקים בחקלאות, ומלבד ההלכות הקשורות לקדושת הפירות ומעט מלאכות בחצר ובגינה, אין לשנת השמיטה השלכה גדולה על חיינו! שנית, נדמה שיש פער בין ההכנה המעשית לשנת השמיטה לבין זו הרוחנית והרעיונית. יתירה מזו, עולה תחושה שחייבים להתכונן לרעיונות נפלאים וחביבים כל כך כהתחברות לקדושתה של הארץ, והרי אנו יהודים ארצישראלים, ועם זאת אין כלים רעיוניים לכך! לבבות רבים בוערים ומשתוקקים לדבוק בקדושתה של הארץ בשנת שביתתה, ובראש כולם מהדהדת השאלה – כיצד? מהי עבודת ה' המתגלה בשנה השביעית?! לאן לכוון את לבנו בשנה הזו ואלו מחשבות עלינו לחשוב באכילת פירותיה הקדושים של הארץ הטובה? מה באות ללמדנו מצוות שנת השמיטה והיובל?

שאלות אלו ורבות נוספות מחכות שידונו בהן, שיתבוננו בערכה של שנת השמיטה ויתוועדו על עניינה. כעובדי ה' בארץ ישראל, מוטלת עלינו הזכות להבין את החידוש של עבודת ה' בארץ, לא בתורה ובתפילה, אלא גם בחיבור נכון לחומר. הרי זו עניינה של פנימיות התורה שלאורה אנו צועדים – גילוי כבוד ה' בעולם, בכל מקום ובכל זמן. בדרך כלל אין לגיליונות שערים נושא אחיד החורז את כל המאמרים, אך לכבוד השנה השביעית החלטנו להקדיש את הגיליון התשיעי של שערים לנושא זה – השמיטה.

פתחו שערים

עבורנו, גיליון זה הוא שמחה כפולה – בגיליון זה אנו פותחים את השנה השלישית של שערים! הזמן חולף מהר וב"ה גם התגובות מוצלחות וההיקף ההפצה גדל והתרחב בצורה משמעותית. עשרות הודעות וטלפונים מיהודים טובים שרוצים לקבל את שערים לישיבות שלהם, למדרשות, לבית הכנסת ואפילו לביתם הפרטי וכמובן גם בתפוצה דיגיטלית. גילינו כמה מחכים לבשורה של עבודת ה' הארצישראלית, לחידוש ולרעננות שהיא מביאה בכנפיה.

זהו המקום לבקש מכם, הקוראים, עזרה בהמשך ההפצה של שערים. רבים מצפים לתוכן עמוק ועם זאת נגיש. רוב בני זמנינו לא יקראו מאמרים ארוכים וכבדים, אך מחפשים תוכן שידע להכניס ללב את אותם עקרונות ואידיאלים אותם לומדים ולמדו בבית המדרש. הייחודיות של שערים היא בשלימות הזו – איחוד הדעת והלב למקום אחד.

אם אתם נהנים משערים אל תחשבו רק על עצמכם. ספרו לחברים, לאחים ולשאר המשפחה; בקשו מאיתנו להביא לבית הכנסת השכונתי שלכם, לבעלי בתים שמחפשים להעמיק ולגעת ועוד, כדברי ר' שלמה 'לעולם אינך יודע'...