הספר 'שער האמונה ויסוד החסידות' נכתב על ידי האדמו"ר מראדזין רבי גרשון חנוך הניך ליינר זצוק"ל המוכר יותר מספריו על התכלת (עין התכלת, פתיל תכלת וכו') וחיבורו המדהים 'סדרי טהרות' שנכתב על כל סדר טהרות ונשארו ממנו רק החלקים על מסכתות כלים ואהלות. הוא בנו של האדמו"ר רבי יעקב ליינר זצוק"ל בעל ה'בית יעקב' האדמו"ר מאיז'ביצא – ראדזין, ונכדו של בעל 'מי השילוח' הלא הוא ר' מרדכי יוסף ליינר זצוק"ל.
על ספרנו נכתב בתת כותרת ש'הוא הקדמה ופתח השער ל'בית יעקב'. הספר נחלק לשני חלקים – העיקרי, שהוא 'הקדמה לבית יעקב', והשני 'פתח השער לבית יעקב'. דבר זה בעצם מעיד על כך שהספר בא להראות שבתורות אלו של הבית יעקב, שחלקן בנויות על תורות של אביו בעל 'מי השילוח', נמצאים עיקרי תורת החסידות והאמונה.
בספר מבאר רבנו את השתלשלות עבודת ה' מבריאת העולם דרך קבלת התורה והעברתה במהלך הדורות עד רבנו האר"י, הבעש"ט הקדוש וכמובן זקנו בעל מי השילוח, כשתוך כדי הוא שוזר את עבודת ה' החסידית.
בספר בולטת שליטתו האדירה של רבנו בספר הזוה"ק, שכל דבריו מיוסדים עליו, ולפעמים הוא רק מוסיף משפט או שתים ומחבר קטעים שלמים לכדי יצירת שיטה ברורה ומסודרת.
לפני שניגע בנקודות מהספר, נקדים ונאמר שמי שמכיר קצת את התורות של בית איז'ביצא ובאופן מסוים גם את תורותיו של ר' צדוק הכהן מלובלין תלמידו הגדול של בעל מי השילוח, יודע שלפעמים ימצאו שם חידושים שהולכים 'על הקצה'.
כיאה לתלמידי ר' שמחה בונים מפשיסחא, ישנה חתירה מעמיקה לאמת שאינה מתפשרת. לפעמים באמת הפנימית ישנם צדדים חיצונים שיכולים לתעתע. הבאים בשערי פנימיות התורה יודעים שישנם דברים מסוימים שאמירתם בריש גלי יש בהם כדי לגרום לבלבול וטשטוש הגבולות בין הטוב והרע הגלויים. לדוגמא, באיז'ביצא אפשר למצוא תורות על סוגיית עבירה לשמה ומעלתה – דבר שבהחלט יכול לגרום לבלבול אצל הלומד.
נלע"ד שהספר בא לתת מענה גם לתמיהה זו, אך לא רק. ננסה לגעת בכמה נקודות מהספר, שלפי המחבר הם למעשה יסודות בהבנת תורת איז'ביצא בפרט והחסידות והאמונה בכלל.
דעת אלקים
אחד היסודות העיקריים בעבודת ה' הוא ידיעת ה'. המילה דעת משמשת לב' עניינים הקשורים זה בזה - ידיעה וחיבור, כשבעצם הידיעה מביאה לידי חיבור עמוק יותר.
בספר דברים נאמר (דברים ד לט) 'וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'. וכן דוד המלך ע"ה מצווה את שלמה בנו (דברי הימים א כח) 'דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפצה', וכותב רבנו 'כי עיקר העבודה הוא כפי הידיעה'. כלומר, עיקר עבודת ה' תלויה ברמת דעת ה'. ככל שיש יותר הכרה והעמקה במציאות הבורא ית' ודרכי הנהגתו, ממילא החיבור וההתקשרות אליו ית' מתעמק ומתעצם, וכדברי הפסוק (בראשית ד א) 'והאדם ידע את חוה אשתו', הרי שדעת היא חיבור והתקשרות. ממילא, אם האדם לא מעמיק בעצמו את ידיעת השי"ת הרי הוא חסר בעבודת ה' שלו, שהרי איך יעבוד את מי שאינו מכיר? וכמש"כ בתיקוני הזוה"ק (הקדמה ה ב) 'דאי בר נש לא אשתמודע ההוא דיהיב ליה אורייתא ומני ליה לנטרא לה, איך דחיל מיני ועבוד פקודוי?'[1].
א"כ, הנחת היסוד הראשונית היא שיש ללמוד ולהכיר את הקב"ה ודרכי הנהגתו. הנחה זו מביאה אותנו לשאלה מה לומדים? מה צריך וגם מותר לנו ללמוד? שהרי סוף סוף יש לנו אזהרה בענין זה, שחלילה לא נגיע למקומות שאינם רצויים. אז איך יודעים מה כן ומה לא? רבנו נוגע בנקודה זו וז"ל:
'שהאדם צריך לדעת את בוראו ומידותיו וכל אשר יש לנו רשות לדעת מה שממנו נקח לעבוד אותו. כי כל מה שאינו יוצא מידיעתו כח עבודה להש"י, זה הוא מופלא מן האדם ועל זה אמרו בגמרא (חגיגה יג א) במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. אכן מה שהורשינו להתבונן הוא מה שיוצא ממנו ידיעת מציאת הבורא ומדותיו ואיך ברא וסדר מערכת הבריאה עד תכלית הבריאה, שברא טוב ורע ונתן כח לאדם לבחור בטוב ובחיים'.
הכלל לשיטת רבנו הוא שעל לימוד דעת ה' שמחיה אותי ונותן לי עוד רצון וכח בעבודתו, לא חל האיסור 'במופלא ממך אל תדרוש'. ונראה לומר שיש פה חידוש עמוק והוא יסוד נפשי השייך למה שמובא בגמרא במסכת עבודה זרה (יט א) ש'אין אדם למד תורה אלא ממקום שליבו חפץ'. חפץ הלב הוא זה שמגדיר מה מופלא ולא שייך אלי כרגע, וכן להפך – מה דווקא כן שייך אלי, שהרי לימוד זה מרחיב את ליבי ונותן לי עוד רצון וכח לעבודת הבורא. ועוד כותב רבנו בהמשך (עמ' יא) 'שאין שום דבר בתורה שאינו נצרך לכל אדם' ולכן 'שאף שאין כל אחד יכול להשיג הכל בהשגה שלמה, אבל כל אחד יכול להשיג כפי מדרגתו גם מסודות התורה...ובתורה נרמז ההנהגה לכל הדורות עד סוף כל הדורות'.
כלומר לכל אחד יש מה לדלות מכל חלקי פרד"ס התורה, ולכן גם אם אינו משיג הדברים באופן שלם, מ"מ אם בלימודו הוא מחזק את התקשרותו ברבש"ע וידיעת ה' שלו גדלה ומתרחבת מתוך השתוקקות וחפץ הלב, הרי שבזה הוא זוכה להרחבת דעת אלקים שלו ומגדיל בתוכו את אהבת ה' ויראתו.
ראיית האור בתוך החושך
מתוך האמור לעיל אפשר להתקדם ולנסות להבין אולי במעט את הנקודות הפנימיות המובאות לפעמים בתורות אדמו"רי איז'ביצא ור' צדוק הכהן מלובלין, ועל מה נשענת הבנתם.
כותב רבנו וז"ל (עמ' טז): 'ולהיות לא לבאר הפרטים ידרש בזה, אך בכולל הוא לראות איך אור השי"ת והשגחתו נמצא בכל פרט, שכל הפרטים הם מרומזים בשם אלקים, כדאיתא בזוה"ק. ושורש האור הוא משם הוי"ה – ולאחד אור שניהם שיתאחדו בלב האדם והשגתו, כל מה שמבין יותר ומשיג יותר, רואה יותר איך אור השי"ת מגיע אפילו בלבושים היותר רחוקים וגם מהם יוצא כבוד שמים ולכבודו בראם...שזה הוא מעשה מרכבה לראות שהכל ברא השי"ת לכבודו אפי' לבושים הרחוקים'.
ומביא את לשון הזוה"ק (תזריע מז ב) על כך שמהסכלות יש תועלת לחכמה, ומבאר הזוה"ק שאם לא הייתה נמצאת שטות בעולם לא הייתה נודעת מעלת החכמה. ומכאן למדים שחובה על האדם שלמד חכמה שילמד גם מעט מהשטות, שהרי כך לומד את תועלת החכמה. ואותו עקרון מובא בעוד כמה מקומות בזוה"ק. ועל זה כותב רבנו: 'שכל מה שיוכל להשיג הטוב שנמצא בהרע, כל כך יכנוס לדעת שגם את זה לעומת זה ברא השי"ת'.
דברי רבנו הם ממש פלאי פלאים. ידוע ששם אלקים הוא גי' 'הטבע', שבא לרמז על כך שהטבע מכסה ומסתיר את אור ה', שהרי הטבע מלא בפרטי פרטים וכל אחד לכאורה מופרד מחברו ואין קשר וחיבור בין כל סוגי וחלקי הבריאה. ושם הוי' ב"ה הוא שורש כל המציאות[2], אור ה' המחיה ומהווה את הכל המורה על שורש כל הנבראים איך יצאו ממקום אחד ואיך כולם קשורים במהותם לגילוי ייחוד ה'.
הלימוד של דעת אלקים צריך להביא אותנו למצב בו שם אלקים ושם הוי' מתאחדים, לראות את שם הוי' בתוך שם אלקים, כלומר לראות את אור ה' בתוך כל פרטי הבריאה.
ככל שהלימוד של דעת אלקים הוא יותר עמוק, וידיעת ה' תקועה בדעתו של האדם, כך הוא זוכה לראות יותר ויותר את הנהגת ה' בעולם ואת אורו ית' מאיר מכל פרט ופרט במציאות.
כשנמצאים במדרגות גבוהות של דעת אלקים יכולים לראות את אור ה' גם 'בלבושים היותר רחוקים' כלשון רבנו. כלומר שיש מציאויות שנראות לנו שאין אור ה' מאיר מתוכן, כמו לדוגמא מעשה יהודה ותמר עליו נאמר בגמרא (נזיר כג ב) 'גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה'. גם אמירה זו של רב נחמן בר יצחק מעוררת פליאה, איך דווקא ממציאות של חושך מתגלה האור?!
זהו הלימוד העמוק שמלמד אותנו האדמו"ר מראדזין, ובעצם גם מסביר לנו את ראייתם העמוקה של בעל מי השילוח והבית יעקב. כאשר יש תביעה עמוקה לאמת אלקית במציאות וחתירה מתמדת להרחבת דעת אלקים והחלת מבט זה על המציאות, הוא מאפשר לראות את אור ה' מציץ מבין החרכים.
אין זה אומר שהרע מיטשטש וכאיננו. חלילה וחס והס מלהזכיר, זה ודאי אינו! אלא כמו שכותב רבנו וראייתו מהזוה"ק, שאין המטרה לטשטש את גבולות הטוב והרע חלילה, אלא שככל שמשיג שגם ברע יש טוב מתחדדת התודעה שזה לעומת זה ברא אלקים. כלומר הדגש הוא על הסיפא, שגם ברע יש טוב אותו ברא אלקים אך לעינינו הוא מתגלה ונשאר בבחינה של 'זה כנגד זה'. נקודה זו היא עמוקה מאוד ומצריכה התבוננות כדי שהדברים יתיישבו אל נכון.
סתרי תורה בימי הקדמונים ובזמננו
כתב רבנו שגם רבותינו בעלי הש"ס, הסבוראים והגאונים הכירו בפנימיות התורה אלא שהסתירו והטמינו דבריהם בלבושים של חקירה (עמ' לד – לט), וכתב שהטעם הוא משום 'שלעומת הימים הקדמונים, שהיו רוב ישראל חזקים באמנותם, וכל אשר רצה לפרוץ היה בוש מאוד מפני הכלל, והיה צריך לבקש לו פרצה מתוך חקירתו אשר חקר...ולכן חכמי האמת הוצרכו להרבות דברי אמת בראיות ויסודות...והציגו דבריהם על יסודי חקירות, שהיה נתפרסם אז בפי כל...וכן היו צריכים מאוד להשמר בדבריהם שלא יכשלו בם והיו מטמינים מאוד סתרי תורה'.
לשיטת רבנו, כדי לפרוק עול בדורות עברו היה צריך למצוא 'תירוץ טוב', איזו חקירה שכלית עמוקה, ולכן כנגד זה נאלצו להסתיר עד כמה שאפשר את יסודות האמונה שבסתרי תורה והיו מלבישים אותם גם בחקירות שכליות כדי לתת מענה אמוני לפי צורך הדור.
אך ביחס לדורנו כותב רבנו כך: 'אך בדורנו עתה...וכל הרוצה לפרוץ אינו צריך להתחכם ולהתפלסף והבושה סרה והחוצף יתגדל...וכל הרוצה ללכת בשרירות לבו אינו צריך לבקש לו ראיה מן התורה, כי מי יאמר לו מה תעשה...ולא יצטרכו לראיות ויסודות להוציא מציאות ה' והשגחתו מתוך חקירה'.
בדורנו הכללים השתנו ואין את אותה בושה להתפקר. הפוסט-מודרנה שינתה את כללי המשחק ואין כמעט צורך בחקירות וראיות שכליות כדי לאשר את הפריצות. אז מה נצרך לדור שלנו? עונה רבנו: 'ולדורות אלו כוון רשב"י בתיקוני הזוהר...וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חבורא דלך כד אתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא'.
כותב רבנו האדמו"ר מראדזין שאין בדורנו פחד מלפרש ולגלות דברי תורה, ולכן יש לבקש ולדרוש את דבר ה' דווקא מתוך פנימיות התורה. זו הייתה מטרת זקינו האדמו"ר ר' מרדכי יוסף בעל מי השילוח שהתחיל לייסד ולקבוע ביסודי קבלה האמיתית כיצד עניינים נשגבים ומרוממים שייכים לכל פרט בנפש האדם. זו עניינה של תורת החסידות, להראות איך 'מבשרי אחזה אלוק', וכיצד יש לחיות באופן פנימי בדעת אלקים עמוקה הרואה את אור ה' המתגלה בפרטי המציאות.
יה"ר שנזכה במהרה שיתקיים בנו 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'.
[1] תרגום: כי אם האדם לא יודע אותו שנתן לו התורה ופקד אותו לשמור אותה, איך ירא ממנו ויעשה מצוותיו?
[2] ראה לדוג' לש"ו הקדו"ש שער א פרק א.
