מלאה הארץ דעה
אחד ההוגים והכותבים המוכשרים שזכינו לו בשנים האחרונות הוא הרב ראובן ששון, לשעבר ראש ישיבת רמת השרון. לפני שנכתוב על אחד הספרים המיוחדים שכתב הרב ראובן, כדאי לשמוע קצת על המרכז שהקים, מרכז 'ומלאה הארץ'. הפרטים הטכניים, מפעלות המרכז וכמות המשתתפים בהם, מעניינים וחשובים, אך חשוב הרבה יותר מכך הוא הרעיון שעומד מאחוריו. האמירה שדורנו הוא דור מיוחד במעלותיו הרוחניות והשאיפה הפנימית שלו היא רק לקרבת ה' וידיעתו, חוזרת שוב ושוב לאורך כל השיעורים והספרים של המרכז.
האמונה בכוחו של האדם לבטא את התוכן הפנימי של הנשמה מוקרנת בכל נושא, וכך מרוויחים שני דברים: א. את ההבנה שיש ביכולתנו, דווקא בדור הזה, להגיע למעלות גדולות ונשגבות ושהן שייכות לכל אחד ואחת במידה כזו או אחרת. ב. את האמון ביכולת של כל אחד ואחת לחשוף את הרבדים הפנימיים שבו וכך לחיות אותם גם במציאות החיצונית, ואת הידיעה כמה ה' מצפה שנתקרב אליו על ידי עבודה זו.
באתר המרכז מסבירים את הרוחב והעומק אותם הם שואפים להאיר:
"בתורה יש חלק גדול ועמוק מאוד, שהוא החלק שעוסק במשמעות, לא רק במשמעות של התורה והמצוות, של שבת ושל תפילין וציצית, אלא גם במשמעות של החיים, של העבודה, של יחסי אנוש, של זוגיות והורות, של חיים ומוות, של לאומיות ואוניברסליות, של חופש וגבול, של אינדבידואליות וקבוצתיות, של צורת ממשל, של טוב ורע, של היצרים ושל השאיפות הגבוהות, של הניגון, של משא ומתן בעסקים, של הנכסים, הבית והבגדים, הדומם הצומח והחי, ועוד ועוד ועוד".
ובאמת, המרחבים אליהם נכנס הרב ראובן בשיעורים ובספרים הם אינסופיים ברוחבם ובעומקם, ועם כל זאת הוא מצליח להסביר אותם בשפה קולחת ובהירה. רבים מהשיעורים עוסקים בפנימיות המצוות, אך הספרים שיצאו עד כה עוסקים גם בעבודת הדור, בתהליכים שעוברים עליו בדרכו לגאולה השלימה, ובעבודת הלב והמידות הנגזרת מכך המתבטאת בתורה ומצוות, בתפילה, בתשובה ובכל עבודת ה' כולה.
מה העבודה הזאת לכם
ומכאן לספר שצד את עיניי מתוך הסדרה הנפלאה של הרב ראובן. ברור לי שמתורה כה גדולה של הרב קוק זצ"ל צריכה להשתלשל עבודה אישית, שגם אם לא מתאימה לכל אחד ואחת עדיין יש לה גישה ושפה לאישיות הפרטית. את רוב דבריו כתב הרב קוק בצורה פיוטית, והוא אמנם הצליח כך לכתוב בעצמו משנה סדורה לסוגיות רבות, שכולן קשורות זו לזו: צורת התגלות ה' במציאות, היחס לכנסת ישראל וההתבטאות שלה בעולם המעשה, יחסי הקודש והחול, הסתכלות על תהליכי הדור והאומה ועוד.
וודאי שבתוך התורה הגדולה הזו קיימת משנה סדורה לגבי האדם הפרטי. החידוש שאני מחפש איננו בתורה של הרב קוק, כי וודאי לי שהוא קיים שם. לצערי, הרב קוק לא יצר שפה של כלים לעבודה האישית שנגזרת מהחידושים המופלאים שלו כמו שעשתה, לדוגמה, החסידות כבר מימי הבעש"ט. למעשה, זה היה אחד מחידושיה של החסידות. היא הצליחה לתרגם את החידושים הרוחניים הגדולים בסוגיות כמו התגלות ה' ויחסו לעולם לשפה ולעבודה אישית שמאפשרת לנשמה של האדם לגדול ולפרוח. העובדה שבבית מדרשו של הרב קוק המלאכה הזו לא נעשתה עדיין, משאירה רבים מההולכים לאורו תלויים באוויר. מחד לומדים את תורתו והלכים בדרכו, ומאידך לא יודעים כיצד התורה הגדולה הזו מתבטאת בחיי המעשה היומיומיים, אפילו בתורה, תפילה וקיום מצוות.
אני לא מתכוון לעבודה פרטית שאינה כללית, וודאי שכל עבודה שיטיל הרב קוק על האדם תהיה קשורה לכלל ישראל ולכלל העולם (כדרכם של המקובלים אותם הוא ממשיך בדרכו), אבל למרות שהרב זצ"ל מתייחס לתשובה ולתפילה גם במובן האישי, רוב פסקאותיו אינם משתלשלים להסברה כיצד חיים זאת 'למעיישה'. זה בסדר גמור, אגב, אך ציפיתי שאחד מתלמידיו או תלמידי תלמידיו של הרב קוק, יעשה מעשה וינסה לבנות מתורת רבנו הגדול משנה סדורה המאפשרת לאדם 'ללכת' עם תורת הרב ולבנות איתה את חיי המעשה הרוחניים שלו, ולא להשאיר אותם בגדר הבנות רוחניות שכליות. ובשפה חסידית: איפה התורה הגדולה הזו מתבטאת ב'עבוידה'?
מפת הנפש של הרב קוק
אחרי מחשבות רבות הבנתי שהמפתח לתעלומה נמצא בסידור מפת הנפש של האדם ובירור יחסי הפרט והכלל. עבודת ה' זה לא טיפים לחיים מאושרים, זה שינוי מהותי של התודעה שלך. כל עבודה פנימית של האדם עם עצמו צריכה לבוא אחרי הבנה של הכוחות שנמצאים בזירה: מי הוא האדם, מהם כוחות הנפש שלו, מהם המכשולים העומדים לפניו ועוד שאלות רבות שכדאי לברר בטרם יוצאים לדרך.
גם כאן ניקח דוגמה מעולם החסידות. את מלאכת מיפוי הנפש עושה בעל התניא בפרקים הראשונים של ספרו, בדיוק מהסיבה הזו. אי אפשר לעשות שינוי אמיתי בעבודת ה' ובאישיות בכלל, ללא ההבנה שיש בי שתי נפשות הנאבקות זו עם זו, ושכל שאיפתי היא להיות 'בינוני', כלומר, במלחמה תמידית בין שתי הנפשות. אלו חלק מהבירורים שמברר ספר התניא בתחילתו ומתוכם ניגש להמשך הספר המברר לאדם את עבודתו בעולמו.
במילים אחרות, הייתה חסרה לי גרסה 'קוקניקית' של ספר התניא, כולל מיפוי הנפש בתחילתו. הרי ברור שתלמיד נאמן של הרב קוק ימצא קצת טעם לפגם, לדוגמה, בהבנה שהנפש הבהמית היא חלק מהותי מהאישיות שלו, וממילא גם ביחס לנפילות שלו. האם הם חלק מהותי בי או לא. מצד שני, לפעמים התורות של הרב קוק מרגישות 'מנותקות' קצת, שהרי סוף סוף היצר הרע שלנו משומן היטב, וקצת מצחיק להסביר לנו כמה הנפש שלנו גדולה כשאנחנו מרגישים נמוך מאוד...
את המלאכה הלא פשוטה בכלל הזו לקח על עצמו הרב ראובן ששון בספר 'באור פניך – עבודת הנפש והמידות'.
כבר בראשית הספר הרב ראובן מניח את ההנחה הפשוטה שיש להבין את מהות הנפש וחלקיה כדי להעמיק בעבודת ה' ולערוך שינוי מהותי באישיות. לכן הפרקים הראשונים עוסקים ברובד הפנימי ביותר של האדם – הרצון הנשמתי. הרצון, שהוא כמובן אלוקי לגמרי, הוא עיקר מדרגת האדם והוא מרכז האישיות שלו. הרצון הזה הוא למעשה ההשתוקקות הפנימית לקרבת אלוקים. לא תמיד הרצון הזה מתבטא בחיי האדם, וזו למעשה המלאכה הגדולה של כל אחד ואחד – לחשוף ולבטא את הרצון הנשמתי בנפש שלנו ולאחר מכן אף בחיי המעשה. אבל עיקר החידוש הוא שמהות האדם, שיש ביכולתו לחשוף ולבטא אותה, היא אלוקית לגמרי וטבועה ברצון נשמתי שגנוז באדם. במילים אחרות, מרכזו של האדם הוא הרצון הטוב, הרצון שהעולם כולו יהיה טוב, וטוב משמעו אלוקי.
כאן גם מגיעים ליחסי הכלל והפרט. הנשמה של האדם לא עומדת באוויר אלא שורשה הוא מכנסת ישראל. ההבנה הזו חשובה מאוד. נוטים לחשוב שהדיבורים על כנסת ישראל מבטלים את קיומו של האדם, אך בדיוק להפך! ההבנה מהו ה'ייחוס' של הנשמה שלנו, אנחנו כבני אדם בעולם הזה מקבלים תוקף גדול! ההבנה הזו לא מבטלת את הקיום שלנו אלא מעצימה אותו. בעקבות ההבנה הזו אני יכול להבין מי אני באמת, אני יכול להבין מה הקשר ביני לבין כל יהודי אחר ואפילו מה הקשר לכל הבריאה כולה. האורגניות, בשפתו של הרב קוק, הקשר החי שיש בין כל חלקי הבריאה אינו מבטל אף אחד אלא רק מעצים את הקיומיות שלו.
כשאני מבין את הגודל שטמון בי אני מקבל פרופורציות ביחס לטוב ולרע שבי. אמנם יש בי רע, אבל הוא חיצוני. זה לא אומר שאין נפילות. יש ויש, ואולי אפילו אני יכול להרגיש שהרע שבי יותר נוכח. אבל גם הנוכחות הגדולה של הרע לא משנה את מפת הנפש – הרצון הנשמתי שבי היה ויהיה תמיד העיקרי והמהותי. השאלה כמה אני חי אותו.
הספר מרחיב לסקור את מפת הנפש, את תפקיד השכל, הרגש והדמיון, ואיזה מקום תופס כל אחד בנפש האדם. אך כל זאת בעקבות הנחות היסוד הפשוטות שכתבנו: שמהות האדם היא אלוקית ותמיד תישאר כך, ושביכולתו של האדם לבטא את הרצון הפנימי שלו בחיי הרוח והמעשה שלו.
ממיפוי זה נגזרת עבודת ה' שלימה, שלמעשה היא מבוא לכל עבודת הלב של תורת מרן הרב קוק זצ"ל. מפני שכאשר האדם מבין את מקומו ביחס לכל המושגים עליהם הרב מדבר, הוא יכול להתחיל לחיות את אותן תורות גדולות ולכוון לאורן את כל ארחות חייו: מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו.
