בכל יום יהיו בעיניך כחדשים

מצוות אנשים מלומדה

כל אחד מאיתנו מחפש ורוצה חיוּת, תענוג וחיבור עמוק לקב"ה בעבודת ה', בתפילה ובכל דבר שהוא עושה בחייו. אחד הדברים שהבעש"ט, מחולל תנועת החסידות, החייה ושם ביסוד עניין החסידות הוא עבודת ה' מתוך חיות ושמחה בלב חם ובוער לקב"ה. כמו שמובא בשמו (קונטרס מאירת עיניים אות כב בהקדמת הבעש"ט על התורה): "כי בכלל כל דרך החסידות הוטבע על שני הגלגלים והאופנים האלו שתמיד יסבו בלכתם והוא ענווה ושמחה". ובשביל שעבודת ה' תהיה בשמחה היא חייבת להיות בחיוּת, כיוון שמעשה שאדם עושה בחיוּת מהווה סימן שהוא שמח בו ומזדהה עימו, וכן להיפך. ואם זה יסוד כל-כך גדול וחשוב יש להבין, איך מגיעים לעבודה זו?

המונע הכי גדול בעניין זה הוא כח ההרגל. כיוון שכשאנחנו מתרגלים לעשות דברים בצורה אוטומטית בלי מחשבה כסדר יום הרגיל, בדרך כלל נאבד את החיוּת שלנו מדברים אלו. לדוגמא, עבודת התפילה – לכאורה, כל פעם אנו מתפללים את אותה התפילה באותו הנוסח שלוש פעמים ביום, ולכן פעמים רבות אנו נופלים להתיישנות ושיגרה ומאבדים את החיוּת שלנו. אפשר להמשיל זאת לאדם שאוהב מאוד שוקולד, ולימים התחיל לעבוד במפעל שוקולד והורשה לאכול כמה שהוא רוצה, לאחר תקופה כבר לא יהיה לו תענוג ורצון בכלל לראות שוקולד כיוון שהאכילה כבר נהיתה דבר שבשגרה ונאבד התענוג ממנו.

במוניטור שבודק את פעולות הלב כשאדם חי מסומנות עליות וירידות, אך כשהוא ל"ע נפטר הגרף מראה קו ישר ללא שינוי. כך גם ברוחניות. המוניטור מלמד אותנו שכאשר לאדם יש חיוּת אז כל חייו רצופים בתנועה מתמדת, עליות וירידות – הכול חי. אך כשכוח ההרגל קבוע בלא התחדשות, אז האדם נחשב כמת שאין לו חיוּת, שהרי גם לאדם זה אין חיוּת בעבודת ה' שלו, כמו שמובא בברכות (יח:) "רשעים – שבחייהם קרויים מתים".

התחדשות הבריאה בכל יום

לכן העצה היעוצה לעניין זה היא להחדיר לעצמנו את האמונה החזקה שהקב"ה מחדש את הבריאה תמיד, כמו שאנו אומרים כל בוקר בברכת יוצר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". הקב"ה מחדש בכל יום ויום את הבריאה ואת כל הברואים, וככל שההכרה בחידוש העולם תתגבר אצלנו, אנו נבין שכל יום בעולם מחודש – מעולם לא היה את אותו יום ולעולם לא יהיה את אותו יום שוב. ה' טובע בכל יום כוחות חדשים בבריאה ובברואים, שעל ידם אפשר להגיע ליעדים שלא הגענו אליהם בעבר, מכיוון שבכל יום טמונים כוחות חיים חדשים. כך גם בתפילה שאנו מתפללים בכל יום, אף שהיא אותו נוסח כמו בעבר, אך הידיעה שהתפילה הזאת מעולם לא הייתה עוד בעולם ולעולם לא תהיה שוב מחיה את התפילה מחדש.

על עניין זה יש תורה נפלאה של ה'דגל מחנה אפרים', רבי אפרים מסידילקוב זיע"א נכדו של הבעש"ט הקדוש, לפרשת עקב:

"והיה עקב תשמעון את וכו' ושמר ה' אלקיך לך וכו' – כלל גדול לעבודת הבורא ב"ה העיקר היא ההאמנה. וע"ז היה מזהיר אא"ז (=אדוני אבי זקני) זללה"ה, וזהו שורש לכל התורה והעבודה. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה "כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני", כי עיקר המצות היא האמונה להאמין בה'. ומי שהוא מאמין בה' יכול להתפלל בכל יום, כי אם הוא מאמין שה' הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית הוא בכל יום בריה חדשה וכל העולמות הם ברואים חדשים, וצריך להתפלל וליתן שבח והודיה למי שברא הכל וגם ברא אותו ולהתפלל על נפשו ונפש אשתו ובניו ועל פרנסתו וכל טוב.

ואם אינו מאמין באמונה שלימה שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, התפלה והמצות נעשין אצלו כדבר ישן ורגיל ונמאס אצלו לדבר דברים אחדים בכל יום ויום. וזהו שאמר אא"ז זללה"ה על פסוק "אל תשליכני לעת זקנה" פירוש שיזקין הדבר אצלו כי כמו הזקנה גורם חלישות בכל איברי האדם מחמת שתש כוחותיו ולחלוחו ומריצות הדמים המחיה את האדם, כמו כן ברוחניות שדבר ישן וזקן אין לו בו תענוג וחיות גדול ולא כן דבר חדש. וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי "חדשים לבקרים רבה אמונתך" פירוש כי על ידי שחדשים לבקרים היינו שאתה מחדש בכל יום מעשה בראשית ועל ידי זה "רבה אמונתך" נמצא עיקר כל התפלה והמצוה היא האמונה".

העולה מתורה זו הוא כמה מהותית היא עבודת ההתחדשות, שמשנה בנו את כל היחס לעבודת ה' על ידי הידיעה שהעולם מחודש ומתחדש חי ופועם בכל רגע, ורק צריך להיזהר שלא יפלו הדברים אצלנו להזדקנות והתיישנות, כמובא מהבעש"ט – שיזהר האדם שלא יזקינו הדברים אצלו.

כך גם מובן מדברי הטור (סי' ס' סעי' ב'): "כתב רב עמרם לשוויה איניש לקריאת שמע בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא חדשה, פירוש פרוטגמא – כתב המלך שמצוה על על בני מדינתו". וכותב עליו הבית יוסף (ד"ה 'ויקראנה'): "כלומר שלא תהיה בעיניו כדבר שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו, וכך אמרו חז"ל "על אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"".

לפנות מקום לשפע

מובא מעשה מהבעש"ט, בעני אחד שביקש ישועה למצבו והגיע לבעש"ט הקדוש זיע"א. הורה לו הבעש"ט לזרוק ולהוציא מביתו חפצים מיותרים, ובכל פעם שהגיע אליו אמר לו הבעש"ט להוציא עוד ועוד חפצים, עד שהצליח והוציא סוף כל סוף את כל החפצים הישנים המיותרים מביתו, מיד באה לו הישועה וההרחבה. נשתוממו התלמידים כיצד דבר זה יביא לישועה ולפרנסה? שאל אותם הבעש"ט: אם כן למה זכה לישועה? אמרו: כיוון שהוא נתבטל לרב בלא שאלת והבנת טעם, זכה. אמר להם הבעש"ט: לא מפני זה, אלא כי יש שפע המוכן לאדם אך צריך לפנות מקום חדש לשפע, וברגע שפינה המקום נכנס השפע.

סיפור זה מלמדנו שיש שפע מוכן המתחדש בכל יום, ויש לאדם בחירה האם להתחדש ולקבל את אותו שפע או להישאר בעבר. כמו שדורשים את המילה 'עבריין' מלשון 'עבר', שהוא תקוע בעבר ולא נותן לעצמו יכולת להתחדש ולהתקדם הלאה.

כך הדבר בסיפור המעשה. לעני שבא לבעש"ט היה שפע עליון המוכן לו, אך הוא היה צריך לבחור להתחדש ולהשליך את הדברים המיותרים על מנת לפנות מקום לשפע החדש. פעמים רבות ה' רוצה להשפיע לנו שפע חדש, אבל אנחנו בוחרים להישאר בעבר עם הדברים המיותרים והמוכרים לנו וללא יכולת התקדמות. התהליך שהבעש"ט עשה עם העני היה להיפטר מהפסולת של העבר, להשליך אותה לאחוריו, להתקדם הלאה ולהתחדש עם השפע שמחכה לו.

באותה מידה מלמד אותנו הסיפור הזה יסוד גדול ברוחניות. יש לנו בחירה תמידית האם להתחדש ולזרוק את כל ההרגלים הלא טובים שלנו ואת המידות שנקבעו בנפשנו, וכך אנו יכולים להיות קשובים לשפע הרוחני שמתחדש בכל יום בבריאה. שהרי מצד אחד הקב"ה קבע חוקי טבע קבועים וברורים למציאות על-מנת שנוכל להתנהל בה, אך צריך לזכור שבתוך הקביעות של המציאות שאנו רואים יש שפע רוחני שמתחדש בכל יום, וגם את הקביעות עצמה שה' מחדש כל יום.

העבודה שלנו היא להתבונן מה הם הדברים המיותרים בחיינו שקושרים אותנו לעבר ולא נותנים לנו יכולת התקדמות והתחדשות. התפקיד שלנו הוא למצוא את הנקודות האלה, לבחור להשליכם, ולהתבונן איזה נקודות חדשות אנחנו רוצים לאמץ לחיינו, ואיתם ללכת ולהתקדם, וודאי שתמיד עלינו להיות קשובים למציאות המתחדשת כדי שגם הנקודות החדשות לא יפלו לזקנה.

יסוד דברים אלו קבלתי ממו"ר הרב דניאל סטבסקי שליט"א, שיהיו דברים אלו לרפואתו השלימה בתושח"י.