בית תפילה
תקופת מגפת הקורונה גרמה לכולנו לצאת ממקומנו. אמנם כל אחד הסתגר בביתו שלו, אך הרחוב הציבורי איבד את ממד המקום. התפילה ברחובה של עיר מעלה הרהורים רבים על ממד המקום, בנפש הפרטית ובנפש הלאומית. דווקא מחוץ לבית הכנסת ניתן להבין את מהותו האמיתית – בית תפילה. כן, יש לנו מבנה מיוחד המוקדש לתפילה לבורא. מקום בו מתייחדים עם המקום, עם מקומו של עולם. רבים מדברים על כך, שהלקח אותו יש ללמוד מהתקופה בה התרחקנו בעל־כרחנו מבית התפילה הוא הזהירות בכבוד בית הכנסת. וודאי שאמירה זו נכונה וראויה, אך המסר עמוק יותר – עלינו להתעצם עם ממד המקום.
חיי הקהילה העשירים של העולם הדתי גרמו, במובן מסוים, להוצאת מהות מבנה בית הכנסת מהקשרו, ומבית המיוחד לתפילה הפך המקום לבית כנסת, למקום התכנסות קהילתית. וודאי שחיי הקהילה שלנו חשובים ואף קדושים, ואנו לא חשודים בזלזול בהתוועדות חברים יחדיו סביב ענייני קדושה; אך התקופה הזו יכולה לרומם אותנו לרובד נפלא בעבודת ה', דרך המקום.
"כל הקובע מקום לתפילתו א-להי אברהם בעזרו". לכל אחד יש את מקום התפילה המיוחד לו – 'אברהם קראו הר, יצחק קראו שדה, יעקב קראו בית'.
המאמר 'וזה שער השמיים', מברר על־פי תורה של הבעש"ט הקדוש היכן הוא מקום השער לעבודת ה' של כל יהודי, וממילא מהו הבית אליו יש להיכנס. על כל אחד ואחד לטפח את ביתו, את מקומו, ולבנות לו את השערים והמבואות הנכונים על מנת שיזכה שביתו יהיה מקום מושב לשכינה – 'בית א-להים'.
חסידות וחיבת ציון
אמנם כל אחד פוגש את הבורא דרך המקום שלו, אך לעם ישראל יש גם מקומות ציבוריים בהם פוגשים את הקב"ה. המשנה במסכת כלים (פרק א ו-ט) מתארת מדרגות של קדושה בממד המקום, החל מארץ ישראל, דרך ירושלים וכלה בקודש הקודשים, המקודש מכל מקום. ככל שעולים במדרגות הקדושה, המקום ב"ה שורה יותר באותו מקום.
דורנו זכה לעבוד את ה' במדרגה מקודשת, במקום קדוש, בארץ ישראל. אך כידוע, הדרך לכאן לא הייתה קלה, מעשית ואף רעיונית. במחשבה ראשונה נדמה לנו שלתוכן החסידי ולעולם החסידות בכלל אין קשר לעלייה מעשית לארץ. חינכו אותנו וסיפרו לנו שהחסידים חשבו רק על הפן האישי, והסתפקו ב"בחינת ארץ ישראל".
האדמו"רים לבית רוז'ין, על ענפיהם הרבים, התאפיינו כולם באהבת הארץ גדולה עד מאוד; וברגע שהתאפשר הדבר בצורה מעשית, קראו האדמו"רים לחסידיהם לעלות לארץ, ראו את החיוב בתנועה הציונית ובהקמת המדינה ולקחו חלק פעיל באגודת ישראל וחלקם אף בתנועת המזרחי.
אחת מהדמויות הבולטות בנוף החסידי־ארצישראלי בשנים שלפני קום המדינה ולאחריה הקמתה, היא דמותו של האדמו"ר מהוסיאטין, רבי יעקב פרידמן זי"ע, בעל ספר 'אהלי יעקב'.
כבר בסוף מלחמת העולם הראשונה הקים הרבי יחד עם אדמו"רים נוספים מבית רוז'ין הסתדרות חסידית־ציונית הנקראת "יישוב ארץ ישראל", ובהמשך אף הקים את סניף תנועת 'המזרחי' בוינה, ובכך עיצב את תודעת "עם ישראל בארץ ישראל על־פי תורת ישראל". בטבת תרצ"ז עלה ארצה יחד עם חותנו, רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין זי"ע, וקבע עמו את מושבו בעיר העברית הראשונה, תל אביב. לסיבת התיישבותם שם אמר חותנו ש"בעיר יהודית זו אין צריחי כנסיות ולא נשמעים בה פעמוניהן" (אמירה דומה ידועה בשם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל). לאחר פטירת חותנו, מילא ה'אהלי־יעקב' את מקומו באדמו"רות ושימש בה עד פטירתו בי"ח חשוון תשי"ז, ומקום קבורתו לצד חותנו בבית הקברות העתיק בטבריה.
המאמר "החסידות והציונות" מתאר בשפה ספרותית עשירה ומתובלת במקורות ומאידך אף שווה לכל נפש, מדוע העולם החסידי חשש מהצטרפות ותמיכה בתנועה הציונית ומעלייה לארץ בתקופתה, ובדבריו מבקר הרבי מהוסיאטין את ההסתכלות הזו ומבאר מדוע אינה נכונה. עם זאת, זהו אינו מאמר היסטורי או פוליטי, אלא לימוד והצגת השקפה חסידית בהירה ונכונה ביחס לעלייה לארץ ולמיישביה שאינם שומרי תורה ומצוות. המתבונן ישכיל, שלא רחוקים המושגים והרעיונות המצויים בעולם החסידי המאמין בגאולה הבאה בדרך הטבע, מהרעיונות והתורות על ברכיהם התחנך. כך ביחס להתיישבות בארץ ישראל ואף באופן ההתקשרות לאומה.
בית עולמים
ב"ה ההתיישבות בארץ ישראל פורחת, ועלינו להתקדם לקומה הבאה של ממד המקום הקדוש – לבית המקדש. אם בתקופה האחרונה שהינו מעט מחוץ לבתי הכנסת, אנו מציינים בשבועות הקרובים את העובדה שהקב"ה שוהה מחוץ לבית המקדש כבר מאות שנים. אולי מהציפייה לחזור לבית הכנסת נדע ונבין כיצד לצפות אף למקדש.
השנים הארוכות מאז חרב הבית עשו את שלהן, וקשה לנו לצפות לדבר שמעולם לא חווינו והרגשנו, שלא לדבר על ניסיון הבנה של מהות המקדש וקדושתו. במידה מסוימת, לדור שלנו יותר קשה לחוש את חיסרון המקדש, שהרי אנו יושבים בארצנו לבטח, ונראה שלא חסר דבר.
את השאלות הללו ועוד נוספות, שאלנו את הרב מנחם מקובר, שעוסק שנים רבות בנושאי המקדש. בשיחה מרתקת בביתו העמוס ספרי פנימיות, עסקנו במהות עבודת המקדש, כיצד ניתן לחוש בחיסרון שלו, מה ההבדל בין עבודת ה' במקדש לבין זו בבית הכנסת, והאם היחס למקדש שונה בארץ ישראל מאשר בגלות ועוד ועוד.
החיים בארץ בדורנו וההתעסקות בענייני ארץ ישראל והמקדש, מחייבות אותנו להתבונן בצורת עבודת ה' המיוחדת לדורנו. הסיסמה של שערים היא "כאן ועכשיו" – ההתחברות לממד המקום ולממד הזמן מעלה את נפש האדם והאומה כולה בדרך לגאולה שלימה.
הכח המחיה את נשמת ישראל היא העריגה הנפלאה לבנין בית המקדש, ולהחזרת כבודו בתכלית שלמותו האידיאלית המקוה, שרק צפיה זו מרוממת את רוח כל הדורות כולם, לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם והמשכם ההיסתורי. ובנקודה עליונה זו גנוז כל עז החיים של קישור האומה לארץ ישראל. וכל המצות התלוייות בארץ, באיזה מדה שהם נוהגות, הן שומרות את הלח של טל חיים זה היסודי (הרב קוק זצ"ל קובץ א תרמח).
