הרצאת הרב
- גנזים
איזה דגל קורא הרב להרים?
מה הקשר בין היצירה והכתיבה לתחיית האומה?
דגל יצירה רוחנית
אור ליום כ' טבת תרפ"א
אחי האהובים תופשי התורה בעיר הקדש ובארצנו הקדושה כלה, לחיים של יצירה הנני קורא אתכם. זאת היא הנקודה העליונה שאנחנו חייבים לשאוף אליה. גלי התחיה הלאומית הולכים הם וסוערים. הננו מרגישים את המית שאונם, והננו גם נפעלים מהם גם פועלים עליהם. אי אפשר לנו לעמד בפרק תולדותינו זה כנדהמים, כאובדי עצות. כח גדול רוחני צפון הוא בכם, אחים יקרים, תופשי התורה אשר בארץ הצבי, והכח הזה מוכרח הוא שיתגלה בכל הודו והדרו, מוכרח הוא להראות את פעולתו על תחית עמנו בארצנו הקדושה. לא בדרכים חדשים מקרוב באו אנחנו צריכים ללכת על מסלת תחיתנו, כי אם בדרך הקדש העתיקה. אבל המרץ של התחיה מוכרח הוא לעורר את כח החיים שבנו, לצעד צעדים אמיצים צעדי און, ואז ידע ישראל ונדע גם אנחנו מה אנו ומה כחנו. ידע העם ויכיר מה הוא לו כל החיל אשר תורת אלקיו בלבו.
אנחנו מוכרחים להרים דגל בחיים של יצירה רוחנית, חיים של יצירת קדש, של מפעלים טובים הקרובים לנו בפינו ובלבבנו, חיים המביאים ברכה ותועלת לנו ולעולם כלו.
למחשבה ולספרות, לחזיון ולפעלה, הננו נקראים לבוא בעז רוח, באמץ לבב, בזריזות ולא בעצלתים, בענות צדק ובגאון קדש גם יחד.
הנני מציע לפניכם קוים כוללים של יצירות דרושות מאד לנו בחיי תורתנו, שהננו תופשיה, בניה ודורשיה. באו נא אל דגל המפעל, האספו נא לעבודה הדדית, נחל נא לצר יצירות תורניות שיהיו למופת לעולם כלו ולברכה לדור דורים.
חשובה היא היצירה הרגילה שאנו עסוקים בה. חשוב הוא כל חדוש נכון, כל הלכה מתבררת, כל פלפול ישר, כל דרשנות הגיונית, כל ציץ ופרח שהננו יוצרים על שדותיה של תורתנו הקדושה, כח חיים לנו ולאמה כלה גנוז בכל אלה. אבל התקופה הזאת שאנו חיים בה, המון המעשים הרבים ההולכים ונהיים בחיי עמנו הלואמיים והחברותיים, בחיי החל והבנין המעשי של האמה ושל הארץ, קוראים אותנו למעשים כבירים של קדש, ליצירות כלליות שהם קרובים לנו, ומתאימים ליכולתנו. רק להקשבה ואמץ לב אנו צריכים, ואותם אני מקוה למצא אצלכם, אחים לדעה לרעיון ולרגש, אחי היקרים, תלמידי חכמים שבארץ ישראל.
והנה מהיצירות של ספרות בתכן של קדש לעורר את תחית הקדש באמה, לעדן ולקדש את יסודי התחיה החלונים עד שיהיו ראוים לשאת עליהם את סבל תפקידם להביא את נצני גאלתנו לידי מעמד איתן ופועל באומה ובעולם, על זה אין מה לדבר. כל מי שיש לו לב מרגיש ומח חושב, יודע הוא וחש שזאת היא מגמה מוכרחת. והמעמד של כל גלגליה של תחיתנו הלאומית, סוף כל סוף בא יבא לידי מצב זה, לידי תחית הקדש, שרק אז תהיה התחיה הלאומית שלנו ראויה לשמה, והשם של "אתחלתא דגאולה" תהיה אז הולמתה באמת ובצדקה.
ולהכשיר את עצמנו להיות משפיעים בספרות שפעת קדש אדירה וחסינה, השפעה מאירה את המח ומחממת את הלב, לזה אנחנו צריכים באמת להיות מתיחדים בהכרה פנימית, לשום לב אל המקצוע הגדול שבתורה, זה המקצוע של הלכות דעות וחובת המחשבה והרעיון, חובת הלבבות, או בכלל להמקצוע של האגדה בכל רחבו גדלו עמקו והקפו, עליו ועל אגפיו, על כל מקצעותיו סגנוניו וגוניו, אשר ממנו תבא לנו תוצאה של הארת נשמה, וגם כל פרי עמלנו בנקודת חלק ההלכה יצמיח על ידי זה צמח ישועה בכפלי כפלים, ויראה הדרו ופעלו בעולם, והזרחת אורו על נשמתנו באור שבעתים על ידי השפעתה של האגדה וכל מאורותיה עליו ועל אגפיו.
אבל זאת היא הערה כללית שכל נפש ברוכה מתופשי התורה, ביחוד מתופשי התורה אשר בארץ ישראל, צריכה היא לדעת איך להשתמש באור הגדול הזה בשעה הגדולה והנוראה הזאת של תולדותינו, בשעה שנגהות אורה, ועבי מחשכים גדולים ואימים משתמשים בה בבת אחת.
אבל יחד עם תעופת הרוח, להעולם של יצירה רוחניות עליונה, הננו קוראים גם כן ליצירה ספרותית מעשית. עת לעשות היא לנו עכשיו, לסלל מסלה לרוממותה של תורה בתכונה של בנין ושל תחיה, גם במקצועות התורה הַהִלְכִית, למען ידע ישראל, כי תכונת הבנין הגיעה לשדרתה הפנימית, להשדרה של עובדי עבודת הקדש, וכימים מקדם צריכים תלמידי חכמים להיות בוני עולמנו ומיסדיו. נתרומם נא לשאיפות כוללות, למוסדי דור דורים, בבנין התורה. והנני מסדר בזה סדרי עבודות גדולות ענקיות שעם כל גדלם והקפם, הנם קרובים הרבה לרוחנו ואינם נשגבים מכחנו, אם רק נסתדר יחד לקבץ את נפוצות כחותינו לעבד בכרם ד' שכם אחד.
כל תחיה באה מתוך התרוממות אל השדרות הראשונות של הדורות הקדמונים. אבותינו הראשונים, שיסדו לנו את יסודות התורה, עסקו בחכמה ובמלאכה גם יחד. מאז החלה עבודת התורה להיות באה בסדור ספרותי, אשר משום עת לעשות לד', התחילה התורה שבעל פה להיות נכתבת בספרים, היו עבודת הסדור ועבודת החכמה, והמחקר ההלכותי, נהוגות להיות הולכות יחד שלובי יד. החל מסדור המשנה, על ידי רבנו הקדוש וסיעתו, מסדור התלמודים על ידי רבי יוחנן וסיעתו, ורבינא ורב אשי וסיעתם. מסדור ההלכות על ידי רבנו יצחק אלפסי, מסדור המשנה תורה על ידי הרמב"ם, הסמ"ג, הרשב"א, הרא"ש, רבנו ירוחם, הטור והשלחן ערוך, וכל גדולי הדורות, אשר האירו את אפקי חיינו התורניים. כל הברכה הגדולה אשר הביאו לנו באה מתוך ההתחברות של המלאכה, מלאכת עבודת הקדש, שהיא הסדרנות וההערכה שבאה ביחד עם החכמה וחקר ההלכה. וכל מה שהלכו הדורות האחרונים ונתרחקו ממקור הראשון נתמעט יסוד המלאכה מעבודתה הספרותית של התורה, ונשארנו עומדים בצורתנו על יסוד החכמה לבדה, ועלינו להתירא בזמן הירידה והדלדול שלנו, מהתכונה של "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, וגוררת עוון", גם במובן הרוחני הזה, אף על פי שבודאי אין אנו מתכונים לשלל את המובן של יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, המבאר ברישא של המשנה ההיא עצמה, המבטא במאמר קדוש זה. ההכרח מעיק עלינו לשוב לתחיה רוחנית עליונה ואיתנה דוקא על ידי הצד המעשי. על ידי הצד של המלאכה שבתורה, שתתחבר יפה עם החכמה והיצירה הרוחנית המאירה ומבקשת לשוב לעשות כמעשה הדורות הקדמונים ולעבד בעבודתם.
על כן הנני מסדר לפניכם אחי היקרים תופסי התורה בארץ ישראל בכלל, ובעיר קדשנו ותפארתנו חמדת כל ישראל ירושלים עיר הקדש בפרט, הצעת דברים על דבר יצירה של מלאכה שיש בה חכמה בעבודת התורה וספרותה, שיחד עם זה תהיה גם לאבן בחן על כל כשרון ושאר רוח של כל אחד מתופשי התורה, שתורתם אמנותם, הנמצאים עמנו בשעור הגון בארץ ישראל ובעיר הקדש ביחוד מספר כמותי וממילא גם איכותי כזה שלא נוכל למצא כמותו במקום אחר בגולה בקרבת מקום אחד בשום אפן, ועצת ד' היא זאת, וקבוץ זה הוכן לגאלה וישועה רוחנית לעם עולם לרומם את הערך הפנימי של תחיתנו הלאומית, ההולכת ומתגלה בדורנו בצורתה החמרית החיצונה בצורה חלונית וגם לפעמים קצת זרה, למדרגה עליונה פנימית, למדרגה כזאת שהאורה הרוחנית של היצירה התורנית הבאה מצד התעוררותה של התחיה הלאומית בצורתה החיצונה, תעדן, תקדש ותשפר לתפארת את כל מהותה של התחיה החלונית, ומכל עבודותיה נחוש אז הארת רוח עדינה ומשאת נפש קדושה שתלך ותתפשט על האמה כלה, וכל העמים כלם גם הם יביטו אליה וינהרו.
הלכה ברורה ובירור הלכה
נחל מצד המעשי שבעבודה, ואציע פרטים אחדים של עבודות גדולות וחלוקות, שכל אחת בפני עצמה כדאית היא להעסיק את רב בעלי הכשרון שבתופסי התורה שבארץ ישראל ובירושלים ביחוד, ובהצטרפות הכחות על ידי פקוח הגון יש תקוה שיצאו לנו יצירות מועילות שיהיו משפיעות, שיכיר עמנו בכלל את הארת התחיה שבקדש. היניקה הרוחנית היסודית שלנו לתכן הדת וחיי הקדש והחיים הלאומיים בכלל בתוכנו, נודע לכל שהיא משרשת בהתגלותה בתורה שבעל פה, התלמודים השונים הבבלי והירושלמי והתוצאות שלהם על פי הפוסקים, שהמסקנות הברורות היותר מקבלות באמה יכולים אנו לסמנן בהרמב"ם והשלחן ערוך. במשך הדורות והזמנים הלכה השפעת הפוסקים ונתרחקה אצל רבים מהמקור היסודי מהתלמודים בעצמם במקורם, ומזה באה מגערת וקטנות בארחות הלמוד וההוראה. יצאו מכלל זה רק גדולי הדורות אשר הם מתאחדים תמיד בלמודם עם המקורות הראשונים התלמודים על פי הארות השיטות של הראשונים, אבל בהמון הלומדים וגם בהחשובים שבהם נעשה התלמוד והפוסקים לשני דברים שרק מגע קלוש יאחדם יחד. וזה ארע גם במה שנוגע להתלמוד הבבלי שידי הכל ממשמשים בו, ועל דבר הירושלמי הלא אין מה לדבר שמעטו דורשיו והוגיו. וכן הלכו הפלגים הללו, המקור והנהר המתפשט ממנו, והתרחקו זה מזה. על התוצאות הקשות היוצאות מזה כבר עמד הגר"א זכרונו לברכה והאיר עיני ישראל בבאוריו על ארבע חלקי השלחן ערוך, אשר אמנם מפני קצורו הנמרץ אין העולם הרחב הלומד משתמש בהם כראוי, ועל התקון השייך לזה, עוד נדבר להלן בעזרת ד'. אבל עבודה של מלאכה אחת גדולה עומדת לפנינו לתקן את הפרוד הזה, להרגיל את העולם הלומד שלנו בסדר למוד מישר המעמיד את הפוסקים והתלמודים במערכה אחת מחברת ומאגדת יחד. ולתקן את זה אנחנו צריכים בתחלה לסדר על שני התלמודים את ההלכות של הפוסקים, לשון הרמב"ם במקום שהוא מספיק בההלכות שהן ברורות ואין בהם חלוקי דעות ושיטות, ובמקום שעל פי הפוסקים האחרים יש בהן שנוי דעות לצרף את לשון השלחן ערוך, ובמקום שעל פי מסקנת גדולי האחרונים המפרסמים מפרשי השלחן ערוך נוטה ההלכה לצדדים אחרים, להעלות בקצרה גם את המסקנות הללו, ובכל האפשרות בלשון של המקור של הפוסקים להציבם עמוד על עמוד ודף על דף אצל התלמודים. מובן הדבר שההעתקה הזאת שהיא עבודה רבה וגדולה צריכה להיות מדויקת היטב ומנקה מכל ערבוב ושבוש, וצריכים אנו להעתיק רק את אותו חלק של ההלכה השייך לזה, המקום המיוחד של הציון שהתלמודים עוסקים בהם, ולהשתדל שיהיה הלשון נעתק יפה, שיהיה כולל הבנה ברורה ומספקת בבאור הענין. עבודה הזאת של "הלכה ברורה" התוצאה מן הפוסקים העומדים בצד הדף של התלמודים, עצם ההצגה של הענינים אלה מול אלה תאיר את עיני הלומדים ותרגיל אותם לסגל את הידיעה של כל הלכה עם מקורה וסבתה, וכמה סבוכי דברים הבאים מסבת העלמת העין מהיסוד המקורי במלואו בעת העסק בההלכה המסקנית יסורו על ידי זה, והשכל יתישר להשקיף ברחב דעת ובמנוחת הלב על יסודי ההלכות והסתעפותן. והנה חוץ מעצם המלאכה הגדולה הזאת שעם כל גדלה בכמות כשהיא מתפשטת על כל הש"ס כלו וקל וחמר על שני התלמודים ביחד, היא לא נפלאת ולא רחוקה, כשתעבד על ידי קבוץ חכמים חכמי ארץ ישראל תופשי התורה שרבים מהם הם שתורתם אמנותם, ויכולים אנו לחלק ביניהם את העבודה, וכל אחד מהם יקח מסכת אחת לעבודה, ולשכללה בהלכה ברורה, עד שמהקבוץ בכללו יצא כלי למעשהו "הלכה ברורה" של שני התלמודים ערוכים זה לעמת זה הגמרא והפוסקים מעבדת ומסדרת על ידי ועד מסדר ומסכם בישראל.
אבל לא רק במלאכה פשוטה כזאת, אף על פי שיש בה גם כן חכמה, נגמר את הבנין הגדול הזה. אנו צריכים לשכללו עוד ב"באור הלכה", וגם עבודה זאת אינה רחוקה מאתנו כשיהיה לזה חפץ לב ושאיפה לצור יצירה גדולה וחשובה המכרחת לתפש מקום חשוב בעולם. זאת היא העבודה של החלק של "ברור הלכה" בכל מקום שהתוצאה של ההלכה מתוך התלמודים פשוטה היא אין צרך להוסיף עליה דברים, אבל ברב המקומות צריכים להוסיף איזה באור, באיזה אפן יצאה ההלכה מתוך התלמודים, וההערות הללו צריכות להכתב בהחלק של "ברור הלכה". פשוט הדבר שבמקום שאין דעות חלוקות, אף על פי שהשביל של יציאת ההלכה מתוך התלמוד צריך הוא לאיזה באור, יוכל הבאור הזה להיות קצר מאד, אבל במקום שיש שיטות מחלקות צריך המחבר העוסק באותה היצירה המיוחדת לו לבאר את הנמוק של כל שיטה ושיטה, איך ההלכה נובעת מתוך התלמוד על פי שיטת כל אחד מהפוסקים המקבלים בישראל.
וכדי לתת משג ברור מהאופן של סדור הברור הזה שנראה כאלו הוא מסבך ודורש אריכות רבה, צריכים אנחנו להציע שבכלל רק סבות אחדות גורמות הן לפלוג השיטות בההלכה על פי הפוסקים, ויכולים אנחנו לסמנן בצורתן החלקית בהדרגה זו.
א. מחלקת בפרוש הסוגיא במקומה.
ב. חלוק בגרסא.
ג. דחיות של סוגיא אחת – מפני סוגיא אחרת הנראית לפוסקים אחרים יותר עקרית מזאת הסוגיא. וזה מתחלק לכמה אפנים. או מפני שהסוגיות הנוטות מסוגיא זו הן יותר מרבות במנינן, או שהן יותר עקריות בסגנונן, למשל, אם הן מציעות את הענין בהחלט ופשיטות, והסוגיא האחרת מציעה את הענין בתור משא ומתן ופלפול הלכה. באפן כזה נמצא לפעמים שנדחית גם סוגיא בבלית מפני ירושלמי או תוספתא מכילתא ספרא וספרי וכיוצא בהן.
ד. מחלקת בכללי ההלכה, למשל בהא דקיימא לן מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי, אם אביי ורבא גם כן הם בכלל זה, או אם כללי ההלכות שבידינו בין התנאים והאמוראים, כמו הלכה כרבי יהודה לגבי רבי מאיר וכרבא לגבי אביי אם הוא דוקא כשנחלקו אלבא דנפשייהו או אם הוא גם כן כשנחלקו אליבא דאחרים, או אם כללי ההלכות הנם נוהגים גם כן בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה או לא וכיוצא בזה.
ה. מחלקת הבאה מתוך הכרע הסברא במקום שאין שם ראיות מכריעות שנחלקו בזה הפוסקים שכל אחד מהם פסק על פי מה שנראה לו מסתבר יותר.
מאלה חמשת הכללים מסתעפים גם כן פרטים והרכבות, שישנם מחלוקות בפוסקים כאלה, שסבות אחרות ביחד עזרו להעמיד את השנויים של השיטות, למשל מחלקת בפרוש של הסוגיא, ועם זה חלוף של גרסא יחד עם פלוגתא מצד שקול הדעת בהכרעת הסברא, וכל זה צריך המחבר לבאר בשפה ברורה, והחלק הזה אם יהיה אפשר יצג גם הוא על הדף מצד האחד ה"הלכה ברורה" ומצד השני "ברור ההלכה", ואם לא יהיה אפשר מפני האריכות נוכל להציג את החלק של "ברור ההלכה" בסוף כל מסכת.
יחד עם העבודה הזאת נהיה צריכים גם כן לעסק ביסוד הגון להדפסת התלמודים הללו עם ה"הלכה ברורה" ו"ברור ההלכה", בעבודות הגונות המשפרות ומהדרות את מקורות חיינו הרוחניים יסוד תורה שבעל פה מעוזן של ישראל מעולם, ואיני יכול להאריך כעת בפרטי הדברים בנדון זה ביחוד.
יצירה ענקית כזאת אם תצא מהקבוץ של חכמי ארץ ישראל תתן הוד והדר על תופשי התורה בארץ ישראל, וידע כל עולמנו את ערכם החשוב, והטענה של "מאי אהני לן רבנן", היוצאת מהמקלקלים שבדורות וביותר בדורנו, תהיה הולכת ומתמעטת. כי ידע ישראל, שכנסת חכמי ישראל היושבת בעיר הקדש, ובארץ הקדושה בכלל, שימיהם הם קדש לעבודתה של תורה, יוצרים יצירה מופתית שתועיל לדורות לישר את שבילי תורתנו הקדושה שהיא רוח עמנו ואור חייו. לא למותר הוא להעיר, כי אף על פי שלעזר היסודי של התאמת ההלכה עם הסוגיא הלא יהיו לנו לעינים הציונים שב"עין משפט", בכל זה אי אפשר לנו ללכת אחריהם בעינים עצומות, וכמה פעמים נצטרך להעיר עליהם ולכון את ההלכה בתוצאותיה על פי מהלך אחר לא כפי מה שמצין ב"עין משפט". וגם עבודה זו של בקרת הציונים, אף על פי שקטנה היא לגבי כללותה של עבודת הסדור ההלכותי, מכל מקום גם בה יש ענין ותועלת רבה. ועם זה צריכים אנו לדעת, שביחד עם ההלכות יושם לב גם לתוצאות הדעות והמוסר שבאגדות, וגם בהם יש מקום להתגדר בשכל טוב ובבינה ישרה, בשני החלקים, בין בההלכה הברורה - ובין בברור ההלכה.
השלמה של ביאורי הגר"א
אחרי העבודה הזאת שיכולה לצאת לאור בשתוף הכחות של תופשי התורה בארץ ישראל, ולהיות עם זה גם כן למקור של עבודה לסופרים מיוחדים שיקדישו את זמנם לחבור של ספרים מועילים ונחוצים לדור, צריך לשום לב להשלמה של באורי הגר"א על ארבעה חלקי שלחן ערוך , זה הענק הגדול אשר שלחו ד' למחיה לישראל ולעולם בדורות האחרונים, היתה כל מגמת חייו לרומם את הדורות הבאים שלא ילכו הלך וירד על ידי השקיעה הדרגאית והתרחקות מהמקור על ידי ההתמסרות היתרה לתוך השפעת האחרונים ואחרוני האחרונים, נגד כונתם של המחברים הללו בעצמם, כי אם להזדרז לשוב אל המקורות הראשונים ולהתרומם לחיי יצירה עצמיים בכל ארחות התורה כלה שבכתב ושבעל-פה בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר.
ואחד ממצעדיו שאנו יכולים למלאות אחריו על שדה ההלכה היא השלמת באוריו לחלקי השלחן ערוך; כבר אמרתי שהשמוש בבאור הגר"א בחוג הלומדים הוא כל כך ממעט מפני קצורו הגדול, והנה חיבים אנחנו להרחיבו לפרשו ולבארו בשפה ברורה עד שיוכל גם תלמיד חכם בינוני לעסק בלמוד חלקי השלחן ערוך עם באורי הגר"א מבלי שיצטרך להתיגע הרבה ולקבץ המון ספרים, מסכתות שונות מבבלי וירושלמי תוספתא ספרי וספרא ומכילתא עם ספרי הראשונים. עד שיעמד על הכונה של דברי הגר"א בבאוריו, צריכים אנחנו להרחיב ולפרש את הבאורים בלשון ברור בהערכה מבררת ומדיקת מכל הענינים הצריכים להבנת הענין ולהפצת אורה של באור פשוט במקומות הרבים שהענין דורש כך, ואז יצא לנו אור גדול, וההתחברות של הפוסקים עם שני התלמודים והראשונים בשיטותיהם - יהיה מאיר ומבריק לעינינו להרחיב את הדעת ולהעלות את הלומדים של הדור מהסדר של שקיעת הכחות בדברי האחרונים לסדר רחב ומפשט של שאיבה מקורית מדברי התלמודים והראשונים, ועל ידי חלוקת עבודה אפשר גם חפץ נעלה זה לצאת מן הכח אל הפעל.
סידור ערכים לתורה שבע"פ וסיכום דעות האחרונים
עוד ממין זה מהעבודות שחכמה ומלאכה ביחד מתחברות בהם והן עלולות להכניס רוח חיים, מפעל וידענות עצמית, שקידה, אהבת תורה לשמה ושמחת היצירה גם יחד בחוג התורני כלו. הנה יש לנו ספרי כללים וסוגיות ראשונים ואחרונים, אבל בכל אלה אין לנו ספר אחד שיבאר את התמצית של כללי התורה לערכיהם, לא רק בתור מאסף של סוגיות אחדות כמו ה"כסף נבחר", ולא בתור מפלפל בסוגיות שונות כמו "מלא הרועים" והדומים לו, לא מאסף לדברי אחרונים כמו ה"שדי חמד" ושלפניו, כי אם אוצר גדול שילך על פני כל התורה שבעל-פה ביחוד, ובפרט על פני התלמודים ודברי הראשונים, ויציע בשפה ברורה את כל הכללים היסודיים של הסוגיות העקריות, התמצית הברורה של התלמודים והשיטות, באורי גדריהן וגבוליהן בדרך פשוטה וישרה ובאפן המפיץ אורה על כללות הענין בהסברה מובנת למדנית ומדעית, באפן שיוכל כל איש יודע ספר ובעל שכל ישר לדעת את התכן האמתי של יסודות השיטות התלמודיות וערכיהן מתוך הספר המאסף הזה. אם יסדר על פי ערכים אלפא-ביתים, נאמר למשל באות אב, אבות, באור האבות, אבות מלאכות, כל אב בגדרו ובשיטותיו, וכן בברור אבות נזיקין אבות הטמאה וכיוצא בהן, לא בתור לקוט פשוט של העתקות דברי התלמודים והפוסקים בלשונם בלא קשר ויחש, ולא בתור חבור מפלפל והוגה חריפות, כי אם בתור ספר מרצה ומבאר את הענינים על פי מקורותיהם הראשונים על ברים. בערכים הללו יוכלו להכנס גם ערכי האגדה בדעות עיוניות ומוסריות ושיטותיהן השונות בברור והסברה, לא בצורה שטחית כי אם בצורה מבררת מכונת על פי עמק הענין, ועם זה מצעה בשפה ברורה והסברה פשוטה, המעמדת את הקורא על עמק הענין ושרשו, מרחיבה את דעתו ומעשירה את ידיעותיו.
את העבודה הגדולה הזאת יכולים אנו לחלק לממחים שונים, ואף שנרכז את כל עבודתנו פה בארץ ישראל, יוכלו לקחת בה חלק הגון כל חכמי ישראל מקרוב ומרחוק איש לפי כשרונו, ובלבד שיציקת הרוח והאחדת השאיפה הכללית שבעבודה הגדולה הזאת תבא מתוך אוירנו הקדוש, מתוך אויר ארץ חיינו אוירא דארץ ישראל המחכים והמחיה. חוץ מהכללים של הסוגיות והשיטות צריכים אנו עכשיו ליצירה של מבואים, במבואים פרטיים לכל ספרי התורה כלה, החל בתורה שבכתב וכלה בתורה שבעל פה, מבואים להתלמודים הבבלי והירושלמי, החל מבואים קטנים לכל פרק ופרק בפני עצמו הכוללים את התכנית הכללית בהרצאת הענינים היותר אפיים של אותו פרק, בהארה של הכללה והסברה יפה על חלקיו העקריים בבאור השיטות היסודיות שבו, בהזכרת התנאים והאמוראים שבו ובאור תכן הדברים של כל אחד מהם, ואחר כך מבואים יותר רחבים על כל מסכת בפני עצמה, ואחר כך מבואים כלליים לכל סדר מסדרי הש"ס, ואחר כך מבוא כללי להתלמוד הבבלי כלו. וכן הדבר נוהג בהתלמוד הירושלמי לפרקיו, למסכתותיו, לסדריו ולכללו כלו, ומבוא כללי להתלמודים בכלל. וכן הדבר מגיע להמשנה, להתוספתא וליתר ספרי התנאים המכילתא, ספרא וספרי, להמדרשים הרבה והתנחומא בפרוט הענינים המדברים בהם בבאור הרוח השולט בתוכם בהסברת סגנונם בהפרטת כל השמות של חכמיהם, והבאת דעתו ומדתו של כל אחד מהם, עד שיאיר לנו אור כללי, אור חדש, על כל אופק התורה כלה. אמת הדבר שכבר הלכו רבים בדורות שלפנינו באלה הדרכים של סדרי מבואים, ואנחנו יכולים להשתמש גם כן במלי מעלייתא שיש בהם, אבל עלינו להרחיב את הדברים ולהעמיק את היסודות, לא להסתפק רק בדברים צדדיים של תכונת הספר והתולדות, כי אם בעקר להסביר ולהציע את עצמותם של הענינים המדברים בהם בעמק ערכם, בבהירות ובפשיטות הראוי לתלמידי חכמים שתורתם אמנותם הנחלצים לדבר את דבריהם בסדר נכון ובהסברה מובנת במטרה של קדשה להחיות את תחיתנו הלאומית בכל ערכיה ופנותיה, גם במה שנוגע לדברי האחרונים, מהראשונים שבהם עד אחרוניהם, שהרבה מאד פנינים יקרים מפזרים בהם, שאם יבאו בסדר נכון יהיו למאורות גדולים בהליכות התורה, ההוראה, וסגנון הלמוד. ראוי היה לעסק בעריכת "שיטה מקבצת" חדש על כל הש"ס, הבבלי והירושלמי, מבהירי הפנינים שבדברי האחרונים המפזרים בהמון הספרים הרבים, ולהעריכם על סדרי המסכתות דף על דף, בבחירה הגונה ובסדר נכון. זאת תהיה עבודה מועלת ורצויה, וראויה להעסיק בה על ידי פקוח והסדרה הרבה כחות של תלמידי חכמים לצור דברים שיש בהם תועלת מרגשת לתחיתה של תורה. יחד עם המלאכה הזאת בהכרח תבא גם כן חכמה של הארה של הסדרה ושל בקרת נכונה ומשכלת על כל פרטי הענין. וראוי שיבוא גם כן לזאת העבודה מבוא כללי שיבאר את הסגנונות השונים של דרכי החדוש והפלפול, הדרשנות והתוכחה במה שנוגע לחלק האגדה מהדורות הקדמונים עד אחרוני האחרונים, ויאירו על ידי זה נתיבות רבים בחיינו הרוחניים להצטרף אל דרכי התחיה המאשרת, תחית הקדש. ועקר הכל הוא להתעלות לעבודה, ליצירה ולמעשה, לצור דברים שהתועלת הרוחנית שלהם תהיה מרגשת לנו ולעולם. אז יתחברו כל כחות העובדים יחד, עובדי הקדש ועובדי החל, וזה על זה ישפיע אורו ועזוז קדשו ופארו. ותחל אור גאלה הבאה מתוך תחיה שלמה, להופיע על מחנה ישראל בארץ חיים. ויכירו וידעו כל אחינו וידעו גם כן כל עמי הארץ כי רוח ד' הקים לתחיה קו קו ומבוסה אשר בָּזְאוּ נהרים ארצו להיות לגוי קדוש גוי אחד בארץ. כשתהיו אתם אחי מוכנים לעבודה מסדרת הראויה לכם, יהיה כלל עמנו גם כן מוכן לבוא לעזרתנו הרוחנית והחמרית, קשר כללי יאחד אותנו עם כל חכמי ישראל שבכל חלקי התבל, והיחס הרוחני יחדש רוח חיים והוד של נשמה על ערך התורה וחייה באמה.
הבו גודל לא-להינו ותנו כבוד לתורה
כשתהיו נכונים, כשתכירו את הערך של הזמן הדורש ממנו זריזות, התעודדות, תחית רוח ועבודה של שקידה הגונה אידיאלית, לא תצטרכו לנוע לקצות הארץ. לא יהיה צורך שכחותנו הטובים יתפזרו בשביל לבקש מקום של פרנסה של רבנות ודרשנות בארצות הגולה. לא תעזב עוד ארצנו הקדושה מבחירי בניה. העבודה הספרותית הגדולה והרחבה אשר תתפשט על כל מקצעותיה של תורה, תוכל להיות גם כן למחיה לבניה בוניה. מובן הדבר שלכל עבודה אידיאלית צריכים גם כן קרבנות, והקרבנות הדרושים מאתנו אינם כל כך חמורים, התרוממות רעיון ואהבת עבודה, גם כשאין רואים מיד את השכר החמרי בצדו, גם כשסובלים בעד זה מעברים שונים, ממקנאים ממהרסים או בכלל מכל עקומי שכל ומעוותי לב. אבל סוף הכבוד לבוא, והכבוד, לא כבוד המדמה הוא, לא כבוד של ציץ נובל הוא. הוא כבוד שמים, כבוד התורה, כבוד האמה, כבוד הארץ וכבודה של תחיתנו הלאומית הבאה אלינו באורה הגדול מתוך המחשכים הרבים אשר סבונו. הבו גודל לא-להינו ותנו כבוד לתורה וכל המכבד את התורה גופו מכבד על הבריות.
אחי היקרים. יוכל להיות שאין בדברי חדושים על כל דבר, בפרט אולי נעשו כבר נסיונות בפרטים אחדים שחשבתי. אמנם הנסיונות הללו, שנעשו באיזה מקצעות, לא נעשו באותו הרוח ובאותו הסגנון שאנו מכונים להם, וגם בכל זאת ההצגה של כל העבודות הגדולות הללו יחד מראה לפנינו ככר גדול ורחב ידים של עבודה המתקרבת להתכן של עבודת הדורות הראשונים, שהחכמה והמלאכה הלכו אצלם שלובות יחדיו. וההתעסקות בענינים הללו בחבורה תרומם את רוחנו למעלת יצירה כללית ותראה לעולם כלו שכח התחיה חדר לשדרותיהם של עמלי תורה, ועמנו כלו ידע כי יש שכר לפעלת העובדים בקדש, ושתחיתנו הלאומית היא זקוקה לעבודתם התורנית, ויתרומם בזה קרן התורה, וגם האמצעים החמריים להוציא כלים למעשיהם כשתכלנה העבודות, וגם האמצעים להחזיק את ידי העובדים בעבודתם גם כן ימצאו באהבה. כי מי כישראל גוי קדוש עם אוהב תורתו, עם חכם ונבון החפץ בהגדלת תורתו וחכמתו והאדרתם. צריכים אנו לדעת שהגורם היסודי להצלחת שאיפתנו הוא שעלינו לכוון את המשאלים היסודיים של הדור החפץ באמת לשמע דבר ד', אבל הוא דורש סגנון רענן וחי המתאים לשאיפתו לתחיה ולמקוריות.
ואנחנו תופשי התורה בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, חייבים אנו להתאמץ להמציא לעמנו את מאוייו הרוחניים בצורה היותר נאה, ואז אור חדש יאיר על ציון, והתורה תתכבד על ישראל, והתלמוד יביא לידי מעשה, והמאור שבה יחזיר למוטב גם את הבנים שנתרחקו, וקרן גאלה וישועה יתרומם לעם ד' על אדמת קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועת א-להינו. ויתקים בנו מקרא שכתוב והולכתי עוורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים, ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאפל ומחשך עיני עוורים תראינה. ויספו ענוים בד' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, ומציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם: במהרה בימינו אמן.
חזונו של הרב בכתיבה התורנית
על הרמת דגל היצירה התורנית בדור התחייה
דגל יצירה רוחנית
אור ליום כ' טבת תרפ"א
אחי האהובים תופשי התורה בעיר הקדש ובארצנו הקדושה כלה, לחיים של יצירה הנני קורא אתכם. זאת היא הנקודה העליונה שאנחנו חייבים לשאוף אליה. גלי התחיה הלאומית הולכים הם וסוערים. הננו מרגישים את המית שאונם, והננו גם נפעלים מהם גם פועלים עליהם. אי אפשר לנו לעמד בפרק תולדותינו זה כנדהמים, כאובדי עצות. כח גדול רוחני צפון הוא בכם, אחים יקרים, תופשי התורה אשר בארץ הצבי, והכח הזה מוכרח הוא שיתגלה בכל הודו והדרו, מוכרח הוא להראות את פעולתו על תחית עמנו בארצנו הקדושה. לא בדרכים חדשים מקרוב באו אנחנו צריכים ללכת על מסלת תחיתנו, כי אם בדרך הקדש העתיקה. אבל המרץ של התחיה מוכרח הוא לעורר את כח החיים שבנו, לצעד צעדים אמיצים צעדי און, ואז ידע ישראל ונדע גם אנחנו מה אנו ומה כחנו. ידע העם ויכיר מה הוא לו כל החיל אשר תורת אלקיו בלבו.
אנחנו מוכרחים להרים דגל בחיים של יצירה רוחנית, חיים של יצירת קדש, של מפעלים טובים הקרובים לנו בפינו ובלבבנו, חיים המביאים ברכה ותועלת לנו ולעולם כלו.
למחשבה ולספרות, לחזיון ולפעלה, הננו נקראים לבוא בעז רוח, באמץ לבב, בזריזות ולא בעצלתים, בענות צדק ובגאון קדש גם יחד.
הנני מציע לפניכם קוים כוללים של יצירות דרושות מאד לנו בחיי תורתנו, שהננו תופשיה, בניה ודורשיה. באו נא אל דגל המפעל, האספו נא לעבודה הדדית, נחל נא לצר יצירות תורניות שיהיו למופת לעולם כלו ולברכה לדור דורים.
חשובה היא היצירה הרגילה שאנו עסוקים בה. חשוב הוא כל חדוש נכון, כל הלכה מתבררת, כל פלפול ישר, כל דרשנות הגיונית, כל ציץ ופרח שהננו יוצרים על שדותיה של תורתנו הקדושה, כח חיים לנו ולאמה כלה גנוז בכל אלה. אבל התקופה הזאת שאנו חיים בה, המון המעשים הרבים ההולכים ונהיים בחיי עמנו הלואמיים והחברותיים, בחיי החל והבנין המעשי של האמה ושל הארץ, קוראים אותנו למעשים כבירים של קדש, ליצירות כלליות שהם קרובים לנו, ומתאימים ליכולתנו. רק להקשבה ואמץ לב אנו צריכים, ואותם אני מקוה למצא אצלכם, אחים לדעה לרעיון ולרגש, אחי היקרים, תלמידי חכמים שבארץ ישראל.
והנה מהיצירות של ספרות בתכן של קדש לעורר את תחית הקדש באמה, לעדן ולקדש את יסודי התחיה החלונים עד שיהיו ראוים לשאת עליהם את סבל תפקידם להביא את נצני גאלתנו לידי מעמד איתן ופועל באומה ובעולם, על זה אין מה לדבר. כל מי שיש לו לב מרגיש ומח חושב, יודע הוא וחש שזאת היא מגמה מוכרחת. והמעמד של כל גלגליה של תחיתנו הלאומית, סוף כל סוף בא יבא לידי מצב זה, לידי תחית הקדש, שרק אז תהיה התחיה הלאומית שלנו ראויה לשמה, והשם של "אתחלתא דגאולה" תהיה אז הולמתה באמת ובצדקה.
ולהכשיר את עצמנו להיות משפיעים בספרות שפעת קדש אדירה וחסינה, השפעה מאירה את המח ומחממת את הלב, לזה אנחנו צריכים באמת להיות מתיחדים בהכרה פנימית, לשום לב אל המקצוע הגדול שבתורה, זה המקצוע של הלכות דעות וחובת המחשבה והרעיון, חובת הלבבות, או בכלל להמקצוע של האגדה בכל רחבו גדלו עמקו והקפו, עליו ועל אגפיו, על כל מקצעותיו סגנוניו וגוניו, אשר ממנו תבא לנו תוצאה של הארת נשמה, וגם כל פרי עמלנו בנקודת חלק ההלכה יצמיח על ידי זה צמח ישועה בכפלי כפלים, ויראה הדרו ופעלו בעולם, והזרחת אורו על נשמתנו באור שבעתים על ידי השפעתה של האגדה וכל מאורותיה עליו ועל אגפיו.
אבל זאת היא הערה כללית שכל נפש ברוכה מתופשי התורה, ביחוד מתופשי התורה אשר בארץ ישראל, צריכה היא לדעת איך להשתמש באור הגדול הזה בשעה הגדולה והנוראה הזאת של תולדותינו, בשעה שנגהות אורה, ועבי מחשכים גדולים ואימים משתמשים בה בבת אחת.
אבל יחד עם תעופת הרוח, להעולם של יצירה רוחניות עליונה, הננו קוראים גם כן ליצירה ספרותית מעשית. עת לעשות היא לנו עכשיו, לסלל מסלה לרוממותה של תורה בתכונה של בנין ושל תחיה, גם במקצועות התורה הַהִלְכִית, למען ידע ישראל, כי תכונת הבנין הגיעה לשדרתה הפנימית, להשדרה של עובדי עבודת הקדש, וכימים מקדם צריכים תלמידי חכמים להיות בוני עולמנו ומיסדיו. נתרומם נא לשאיפות כוללות, למוסדי דור דורים, בבנין התורה. והנני מסדר בזה סדרי עבודות גדולות ענקיות שעם כל גדלם והקפם, הנם קרובים הרבה לרוחנו ואינם נשגבים מכחנו, אם רק נסתדר יחד לקבץ את נפוצות כחותינו לעבד בכרם ד' שכם אחד.
כל תחיה באה מתוך התרוממות אל השדרות הראשונות של הדורות הקדמונים. אבותינו הראשונים, שיסדו לנו את יסודות התורה, עסקו בחכמה ובמלאכה גם יחד. מאז החלה עבודת התורה להיות באה בסדור ספרותי, אשר משום עת לעשות לד', התחילה התורה שבעל פה להיות נכתבת בספרים, היו עבודת הסדור ועבודת החכמה, והמחקר ההלכותי, נהוגות להיות הולכות יחד שלובי יד. החל מסדור המשנה, על ידי רבנו הקדוש וסיעתו, מסדור התלמודים על ידי רבי יוחנן וסיעתו, ורבינא ורב אשי וסיעתם. מסדור ההלכות על ידי רבנו יצחק אלפסי, מסדור המשנה תורה על ידי הרמב"ם, הסמ"ג, הרשב"א, הרא"ש, רבנו ירוחם, הטור והשלחן ערוך, וכל גדולי הדורות, אשר האירו את אפקי חיינו התורניים. כל הברכה הגדולה אשר הביאו לנו באה מתוך ההתחברות של המלאכה, מלאכת עבודת הקדש, שהיא הסדרנות וההערכה שבאה ביחד עם החכמה וחקר ההלכה. וכל מה שהלכו הדורות האחרונים ונתרחקו ממקור הראשון נתמעט יסוד המלאכה מעבודתה הספרותית של התורה, ונשארנו עומדים בצורתנו על יסוד החכמה לבדה, ועלינו להתירא בזמן הירידה והדלדול שלנו, מהתכונה של "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, וגוררת עוון", גם במובן הרוחני הזה, אף על פי שבודאי אין אנו מתכונים לשלל את המובן של יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, המבאר ברישא של המשנה ההיא עצמה, המבטא במאמר קדוש זה. ההכרח מעיק עלינו לשוב לתחיה רוחנית עליונה ואיתנה דוקא על ידי הצד המעשי. על ידי הצד של המלאכה שבתורה, שתתחבר יפה עם החכמה והיצירה הרוחנית המאירה ומבקשת לשוב לעשות כמעשה הדורות הקדמונים ולעבד בעבודתם.
על כן הנני מסדר לפניכם אחי היקרים תופסי התורה בארץ ישראל בכלל, ובעיר קדשנו ותפארתנו חמדת כל ישראל ירושלים עיר הקדש בפרט, הצעת דברים על דבר יצירה של מלאכה שיש בה חכמה בעבודת התורה וספרותה, שיחד עם זה תהיה גם לאבן בחן על כל כשרון ושאר רוח של כל אחד מתופשי התורה, שתורתם אמנותם, הנמצאים עמנו בשעור הגון בארץ ישראל ובעיר הקדש ביחוד מספר כמותי וממילא גם איכותי כזה שלא נוכל למצא כמותו במקום אחר בגולה בקרבת מקום אחד בשום אפן, ועצת ד' היא זאת, וקבוץ זה הוכן לגאלה וישועה רוחנית לעם עולם לרומם את הערך הפנימי של תחיתנו הלאומית, ההולכת ומתגלה בדורנו בצורתה החמרית החיצונה בצורה חלונית וגם לפעמים קצת זרה, למדרגה עליונה פנימית, למדרגה כזאת שהאורה הרוחנית של היצירה התורנית הבאה מצד התעוררותה של התחיה הלאומית בצורתה החיצונה, תעדן, תקדש ותשפר לתפארת את כל מהותה של התחיה החלונית, ומכל עבודותיה נחוש אז הארת רוח עדינה ומשאת נפש קדושה שתלך ותתפשט על האמה כלה, וכל העמים כלם גם הם יביטו אליה וינהרו.
הלכה ברורה ובירור הלכה
נחל מצד המעשי שבעבודה, ואציע פרטים אחדים של עבודות גדולות וחלוקות, שכל אחת בפני עצמה כדאית היא להעסיק את רב בעלי הכשרון שבתופסי התורה שבארץ ישראל ובירושלים ביחוד, ובהצטרפות הכחות על ידי פקוח הגון יש תקוה שיצאו לנו יצירות מועילות שיהיו משפיעות, שיכיר עמנו בכלל את הארת התחיה שבקדש. היניקה הרוחנית היסודית שלנו לתכן הדת וחיי הקדש והחיים הלאומיים בכלל בתוכנו, נודע לכל שהיא משרשת בהתגלותה בתורה שבעל פה, התלמודים השונים הבבלי והירושלמי והתוצאות שלהם על פי הפוסקים, שהמסקנות הברורות היותר מקבלות באמה יכולים אנו לסמנן בהרמב"ם והשלחן ערוך. במשך הדורות והזמנים הלכה השפעת הפוסקים ונתרחקה אצל רבים מהמקור היסודי מהתלמודים בעצמם במקורם, ומזה באה מגערת וקטנות בארחות הלמוד וההוראה. יצאו מכלל זה רק גדולי הדורות אשר הם מתאחדים תמיד בלמודם עם המקורות הראשונים התלמודים על פי הארות השיטות של הראשונים, אבל בהמון הלומדים וגם בהחשובים שבהם נעשה התלמוד והפוסקים לשני דברים שרק מגע קלוש יאחדם יחד. וזה ארע גם במה שנוגע להתלמוד הבבלי שידי הכל ממשמשים בו, ועל דבר הירושלמי הלא אין מה לדבר שמעטו דורשיו והוגיו. וכן הלכו הפלגים הללו, המקור והנהר המתפשט ממנו, והתרחקו זה מזה. על התוצאות הקשות היוצאות מזה כבר עמד הגר"א זכרונו לברכה והאיר עיני ישראל בבאוריו על ארבע חלקי השלחן ערוך, אשר אמנם מפני קצורו הנמרץ אין העולם הרחב הלומד משתמש בהם כראוי, ועל התקון השייך לזה, עוד נדבר להלן בעזרת ד'. אבל עבודה של מלאכה אחת גדולה עומדת לפנינו לתקן את הפרוד הזה, להרגיל את העולם הלומד שלנו בסדר למוד מישר המעמיד את הפוסקים והתלמודים במערכה אחת מחברת ומאגדת יחד. ולתקן את זה אנחנו צריכים בתחלה לסדר על שני התלמודים את ההלכות של הפוסקים, לשון הרמב"ם במקום שהוא מספיק בההלכות שהן ברורות ואין בהם חלוקי דעות ושיטות, ובמקום שעל פי הפוסקים האחרים יש בהן שנוי דעות לצרף את לשון השלחן ערוך, ובמקום שעל פי מסקנת גדולי האחרונים המפרסמים מפרשי השלחן ערוך נוטה ההלכה לצדדים אחרים, להעלות בקצרה גם את המסקנות הללו, ובכל האפשרות בלשון של המקור של הפוסקים להציבם עמוד על עמוד ודף על דף אצל התלמודים. מובן הדבר שההעתקה הזאת שהיא עבודה רבה וגדולה צריכה להיות מדויקת היטב ומנקה מכל ערבוב ושבוש, וצריכים אנו להעתיק רק את אותו חלק של ההלכה השייך לזה, המקום המיוחד של הציון שהתלמודים עוסקים בהם, ולהשתדל שיהיה הלשון נעתק יפה, שיהיה כולל הבנה ברורה ומספקת בבאור הענין. עבודה הזאת של "הלכה ברורה" התוצאה מן הפוסקים העומדים בצד הדף של התלמודים, עצם ההצגה של הענינים אלה מול אלה תאיר את עיני הלומדים ותרגיל אותם לסגל את הידיעה של כל הלכה עם מקורה וסבתה, וכמה סבוכי דברים הבאים מסבת העלמת העין מהיסוד המקורי במלואו בעת העסק בההלכה המסקנית יסורו על ידי זה, והשכל יתישר להשקיף ברחב דעת ובמנוחת הלב על יסודי ההלכות והסתעפותן. והנה חוץ מעצם המלאכה הגדולה הזאת שעם כל גדלה בכמות כשהיא מתפשטת על כל הש"ס כלו וקל וחמר על שני התלמודים ביחד, היא לא נפלאת ולא רחוקה, כשתעבד על ידי קבוץ חכמים חכמי ארץ ישראל תופשי התורה שרבים מהם הם שתורתם אמנותם, ויכולים אנו לחלק ביניהם את העבודה, וכל אחד מהם יקח מסכת אחת לעבודה, ולשכללה בהלכה ברורה, עד שמהקבוץ בכללו יצא כלי למעשהו "הלכה ברורה" של שני התלמודים ערוכים זה לעמת זה הגמרא והפוסקים מעבדת ומסדרת על ידי ועד מסדר ומסכם בישראל.
אבל לא רק במלאכה פשוטה כזאת, אף על פי שיש בה גם כן חכמה, נגמר את הבנין הגדול הזה. אנו צריכים לשכללו עוד ב"באור הלכה", וגם עבודה זאת אינה רחוקה מאתנו כשיהיה לזה חפץ לב ושאיפה לצור יצירה גדולה וחשובה המכרחת לתפש מקום חשוב בעולם. זאת היא העבודה של החלק של "ברור הלכה" בכל מקום שהתוצאה של ההלכה מתוך התלמודים פשוטה היא אין צרך להוסיף עליה דברים, אבל ברב המקומות צריכים להוסיף איזה באור, באיזה אפן יצאה ההלכה מתוך התלמודים, וההערות הללו צריכות להכתב בהחלק של "ברור הלכה". פשוט הדבר שבמקום שאין דעות חלוקות, אף על פי שהשביל של יציאת ההלכה מתוך התלמוד צריך הוא לאיזה באור, יוכל הבאור הזה להיות קצר מאד, אבל במקום שיש שיטות מחלקות צריך המחבר העוסק באותה היצירה המיוחדת לו לבאר את הנמוק של כל שיטה ושיטה, איך ההלכה נובעת מתוך התלמוד על פי שיטת כל אחד מהפוסקים המקבלים בישראל.
וכדי לתת משג ברור מהאופן של סדור הברור הזה שנראה כאלו הוא מסבך ודורש אריכות רבה, צריכים אנחנו להציע שבכלל רק סבות אחדות גורמות הן לפלוג השיטות בההלכה על פי הפוסקים, ויכולים אנחנו לסמנן בצורתן החלקית בהדרגה זו.
א. מחלקת בפרוש הסוגיא במקומה.
ב. חלוק בגרסא.
ג. דחיות של סוגיא אחת – מפני סוגיא אחרת הנראית לפוסקים אחרים יותר עקרית מזאת הסוגיא. וזה מתחלק לכמה אפנים. או מפני שהסוגיות הנוטות מסוגיא זו הן יותר מרבות במנינן, או שהן יותר עקריות בסגנונן, למשל, אם הן מציעות את הענין בהחלט ופשיטות, והסוגיא האחרת מציעה את הענין בתור משא ומתן ופלפול הלכה. באפן כזה נמצא לפעמים שנדחית גם סוגיא בבלית מפני ירושלמי או תוספתא מכילתא ספרא וספרי וכיוצא בהן.
ד. מחלקת בכללי ההלכה, למשל בהא דקיימא לן מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי, אם אביי ורבא גם כן הם בכלל זה, או אם כללי ההלכות שבידינו בין התנאים והאמוראים, כמו הלכה כרבי יהודה לגבי רבי מאיר וכרבא לגבי אביי אם הוא דוקא כשנחלקו אלבא דנפשייהו או אם הוא גם כן כשנחלקו אליבא דאחרים, או אם כללי ההלכות הנם נוהגים גם כן בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה או לא וכיוצא בזה.
ה. מחלקת הבאה מתוך הכרע הסברא במקום שאין שם ראיות מכריעות שנחלקו בזה הפוסקים שכל אחד מהם פסק על פי מה שנראה לו מסתבר יותר.
מאלה חמשת הכללים מסתעפים גם כן פרטים והרכבות, שישנם מחלוקות בפוסקים כאלה, שסבות אחרות ביחד עזרו להעמיד את השנויים של השיטות, למשל מחלקת בפרוש של הסוגיא, ועם זה חלוף של גרסא יחד עם פלוגתא מצד שקול הדעת בהכרעת הסברא, וכל זה צריך המחבר לבאר בשפה ברורה, והחלק הזה אם יהיה אפשר יצג גם הוא על הדף מצד האחד ה"הלכה ברורה" ומצד השני "ברור ההלכה", ואם לא יהיה אפשר מפני האריכות נוכל להציג את החלק של "ברור ההלכה" בסוף כל מסכת.
יחד עם העבודה הזאת נהיה צריכים גם כן לעסק ביסוד הגון להדפסת התלמודים הללו עם ה"הלכה ברורה" ו"ברור ההלכה", בעבודות הגונות המשפרות ומהדרות את מקורות חיינו הרוחניים יסוד תורה שבעל פה מעוזן של ישראל מעולם, ואיני יכול להאריך כעת בפרטי הדברים בנדון זה ביחוד.
יצירה ענקית כזאת אם תצא מהקבוץ של חכמי ארץ ישראל תתן הוד והדר על תופשי התורה בארץ ישראל, וידע כל עולמנו את ערכם החשוב, והטענה של "מאי אהני לן רבנן", היוצאת מהמקלקלים שבדורות וביותר בדורנו, תהיה הולכת ומתמעטת. כי ידע ישראל, שכנסת חכמי ישראל היושבת בעיר הקדש, ובארץ הקדושה בכלל, שימיהם הם קדש לעבודתה של תורה, יוצרים יצירה מופתית שתועיל לדורות לישר את שבילי תורתנו הקדושה שהיא רוח עמנו ואור חייו. לא למותר הוא להעיר, כי אף על פי שלעזר היסודי של התאמת ההלכה עם הסוגיא הלא יהיו לנו לעינים הציונים שב"עין משפט", בכל זה אי אפשר לנו ללכת אחריהם בעינים עצומות, וכמה פעמים נצטרך להעיר עליהם ולכון את ההלכה בתוצאותיה על פי מהלך אחר לא כפי מה שמצין ב"עין משפט". וגם עבודה זו של בקרת הציונים, אף על פי שקטנה היא לגבי כללותה של עבודת הסדור ההלכותי, מכל מקום גם בה יש ענין ותועלת רבה. ועם זה צריכים אנו לדעת, שביחד עם ההלכות יושם לב גם לתוצאות הדעות והמוסר שבאגדות, וגם בהם יש מקום להתגדר בשכל טוב ובבינה ישרה, בשני החלקים, בין בההלכה הברורה - ובין בברור ההלכה.
השלמה של ביאורי הגר"א
אחרי העבודה הזאת שיכולה לצאת לאור בשתוף הכחות של תופשי התורה בארץ ישראל, ולהיות עם זה גם כן למקור של עבודה לסופרים מיוחדים שיקדישו את זמנם לחבור של ספרים מועילים ונחוצים לדור, צריך לשום לב להשלמה של באורי הגר"א על ארבעה חלקי שלחן ערוך , זה הענק הגדול אשר שלחו ד' למחיה לישראל ולעולם בדורות האחרונים, היתה כל מגמת חייו לרומם את הדורות הבאים שלא ילכו הלך וירד על ידי השקיעה הדרגאית והתרחקות מהמקור על ידי ההתמסרות היתרה לתוך השפעת האחרונים ואחרוני האחרונים, נגד כונתם של המחברים הללו בעצמם, כי אם להזדרז לשוב אל המקורות הראשונים ולהתרומם לחיי יצירה עצמיים בכל ארחות התורה כלה שבכתב ושבעל-פה בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר.
ואחד ממצעדיו שאנו יכולים למלאות אחריו על שדה ההלכה היא השלמת באוריו לחלקי השלחן ערוך; כבר אמרתי שהשמוש בבאור הגר"א בחוג הלומדים הוא כל כך ממעט מפני קצורו הגדול, והנה חיבים אנחנו להרחיבו לפרשו ולבארו בשפה ברורה עד שיוכל גם תלמיד חכם בינוני לעסק בלמוד חלקי השלחן ערוך עם באורי הגר"א מבלי שיצטרך להתיגע הרבה ולקבץ המון ספרים, מסכתות שונות מבבלי וירושלמי תוספתא ספרי וספרא ומכילתא עם ספרי הראשונים. עד שיעמד על הכונה של דברי הגר"א בבאוריו, צריכים אנחנו להרחיב ולפרש את הבאורים בלשון ברור בהערכה מבררת ומדיקת מכל הענינים הצריכים להבנת הענין ולהפצת אורה של באור פשוט במקומות הרבים שהענין דורש כך, ואז יצא לנו אור גדול, וההתחברות של הפוסקים עם שני התלמודים והראשונים בשיטותיהם - יהיה מאיר ומבריק לעינינו להרחיב את הדעת ולהעלות את הלומדים של הדור מהסדר של שקיעת הכחות בדברי האחרונים לסדר רחב ומפשט של שאיבה מקורית מדברי התלמודים והראשונים, ועל ידי חלוקת עבודה אפשר גם חפץ נעלה זה לצאת מן הכח אל הפעל.
סידור ערכים לתורה שבע"פ וסיכום דעות האחרונים
עוד ממין זה מהעבודות שחכמה ומלאכה ביחד מתחברות בהם והן עלולות להכניס רוח חיים, מפעל וידענות עצמית, שקידה, אהבת תורה לשמה ושמחת היצירה גם יחד בחוג התורני כלו. הנה יש לנו ספרי כללים וסוגיות ראשונים ואחרונים, אבל בכל אלה אין לנו ספר אחד שיבאר את התמצית של כללי התורה לערכיהם, לא רק בתור מאסף של סוגיות אחדות כמו ה"כסף נבחר", ולא בתור מפלפל בסוגיות שונות כמו "מלא הרועים" והדומים לו, לא מאסף לדברי אחרונים כמו ה"שדי חמד" ושלפניו, כי אם אוצר גדול שילך על פני כל התורה שבעל-פה ביחוד, ובפרט על פני התלמודים ודברי הראשונים, ויציע בשפה ברורה את כל הכללים היסודיים של הסוגיות העקריות, התמצית הברורה של התלמודים והשיטות, באורי גדריהן וגבוליהן בדרך פשוטה וישרה ובאפן המפיץ אורה על כללות הענין בהסברה מובנת למדנית ומדעית, באפן שיוכל כל איש יודע ספר ובעל שכל ישר לדעת את התכן האמתי של יסודות השיטות התלמודיות וערכיהן מתוך הספר המאסף הזה. אם יסדר על פי ערכים אלפא-ביתים, נאמר למשל באות אב, אבות, באור האבות, אבות מלאכות, כל אב בגדרו ובשיטותיו, וכן בברור אבות נזיקין אבות הטמאה וכיוצא בהן, לא בתור לקוט פשוט של העתקות דברי התלמודים והפוסקים בלשונם בלא קשר ויחש, ולא בתור חבור מפלפל והוגה חריפות, כי אם בתור ספר מרצה ומבאר את הענינים על פי מקורותיהם הראשונים על ברים. בערכים הללו יוכלו להכנס גם ערכי האגדה בדעות עיוניות ומוסריות ושיטותיהן השונות בברור והסברה, לא בצורה שטחית כי אם בצורה מבררת מכונת על פי עמק הענין, ועם זה מצעה בשפה ברורה והסברה פשוטה, המעמדת את הקורא על עמק הענין ושרשו, מרחיבה את דעתו ומעשירה את ידיעותיו.
את העבודה הגדולה הזאת יכולים אנו לחלק לממחים שונים, ואף שנרכז את כל עבודתנו פה בארץ ישראל, יוכלו לקחת בה חלק הגון כל חכמי ישראל מקרוב ומרחוק איש לפי כשרונו, ובלבד שיציקת הרוח והאחדת השאיפה הכללית שבעבודה הגדולה הזאת תבא מתוך אוירנו הקדוש, מתוך אויר ארץ חיינו אוירא דארץ ישראל המחכים והמחיה. חוץ מהכללים של הסוגיות והשיטות צריכים אנו עכשיו ליצירה של מבואים, במבואים פרטיים לכל ספרי התורה כלה, החל בתורה שבכתב וכלה בתורה שבעל פה, מבואים להתלמודים הבבלי והירושלמי, החל מבואים קטנים לכל פרק ופרק בפני עצמו הכוללים את התכנית הכללית בהרצאת הענינים היותר אפיים של אותו פרק, בהארה של הכללה והסברה יפה על חלקיו העקריים בבאור השיטות היסודיות שבו, בהזכרת התנאים והאמוראים שבו ובאור תכן הדברים של כל אחד מהם, ואחר כך מבואים יותר רחבים על כל מסכת בפני עצמה, ואחר כך מבואים כלליים לכל סדר מסדרי הש"ס, ואחר כך מבוא כללי להתלמוד הבבלי כלו. וכן הדבר נוהג בהתלמוד הירושלמי לפרקיו, למסכתותיו, לסדריו ולכללו כלו, ומבוא כללי להתלמודים בכלל. וכן הדבר מגיע להמשנה, להתוספתא וליתר ספרי התנאים המכילתא, ספרא וספרי, להמדרשים הרבה והתנחומא בפרוט הענינים המדברים בהם בבאור הרוח השולט בתוכם בהסברת סגנונם בהפרטת כל השמות של חכמיהם, והבאת דעתו ומדתו של כל אחד מהם, עד שיאיר לנו אור כללי, אור חדש, על כל אופק התורה כלה. אמת הדבר שכבר הלכו רבים בדורות שלפנינו באלה הדרכים של סדרי מבואים, ואנחנו יכולים להשתמש גם כן במלי מעלייתא שיש בהם, אבל עלינו להרחיב את הדברים ולהעמיק את היסודות, לא להסתפק רק בדברים צדדיים של תכונת הספר והתולדות, כי אם בעקר להסביר ולהציע את עצמותם של הענינים המדברים בהם בעמק ערכם, בבהירות ובפשיטות הראוי לתלמידי חכמים שתורתם אמנותם הנחלצים לדבר את דבריהם בסדר נכון ובהסברה מובנת במטרה של קדשה להחיות את תחיתנו הלאומית בכל ערכיה ופנותיה, גם במה שנוגע לדברי האחרונים, מהראשונים שבהם עד אחרוניהם, שהרבה מאד פנינים יקרים מפזרים בהם, שאם יבאו בסדר נכון יהיו למאורות גדולים בהליכות התורה, ההוראה, וסגנון הלמוד. ראוי היה לעסק בעריכת "שיטה מקבצת" חדש על כל הש"ס, הבבלי והירושלמי, מבהירי הפנינים שבדברי האחרונים המפזרים בהמון הספרים הרבים, ולהעריכם על סדרי המסכתות דף על דף, בבחירה הגונה ובסדר נכון. זאת תהיה עבודה מועלת ורצויה, וראויה להעסיק בה על ידי פקוח והסדרה הרבה כחות של תלמידי חכמים לצור דברים שיש בהם תועלת מרגשת לתחיתה של תורה. יחד עם המלאכה הזאת בהכרח תבא גם כן חכמה של הארה של הסדרה ושל בקרת נכונה ומשכלת על כל פרטי הענין. וראוי שיבוא גם כן לזאת העבודה מבוא כללי שיבאר את הסגנונות השונים של דרכי החדוש והפלפול, הדרשנות והתוכחה במה שנוגע לחלק האגדה מהדורות הקדמונים עד אחרוני האחרונים, ויאירו על ידי זה נתיבות רבים בחיינו הרוחניים להצטרף אל דרכי התחיה המאשרת, תחית הקדש. ועקר הכל הוא להתעלות לעבודה, ליצירה ולמעשה, לצור דברים שהתועלת הרוחנית שלהם תהיה מרגשת לנו ולעולם. אז יתחברו כל כחות העובדים יחד, עובדי הקדש ועובדי החל, וזה על זה ישפיע אורו ועזוז קדשו ופארו. ותחל אור גאלה הבאה מתוך תחיה שלמה, להופיע על מחנה ישראל בארץ חיים. ויכירו וידעו כל אחינו וידעו גם כן כל עמי הארץ כי רוח ד' הקים לתחיה קו קו ומבוסה אשר בָּזְאוּ נהרים ארצו להיות לגוי קדוש גוי אחד בארץ. כשתהיו אתם אחי מוכנים לעבודה מסדרת הראויה לכם, יהיה כלל עמנו גם כן מוכן לבוא לעזרתנו הרוחנית והחמרית, קשר כללי יאחד אותנו עם כל חכמי ישראל שבכל חלקי התבל, והיחס הרוחני יחדש רוח חיים והוד של נשמה על ערך התורה וחייה באמה.
הבו גודל לא-להינו ותנו כבוד לתורה
כשתהיו נכונים, כשתכירו את הערך של הזמן הדורש ממנו זריזות, התעודדות, תחית רוח ועבודה של שקידה הגונה אידיאלית, לא תצטרכו לנוע לקצות הארץ. לא יהיה צורך שכחותנו הטובים יתפזרו בשביל לבקש מקום של פרנסה של רבנות ודרשנות בארצות הגולה. לא תעזב עוד ארצנו הקדושה מבחירי בניה. העבודה הספרותית הגדולה והרחבה אשר תתפשט על כל מקצעותיה של תורה, תוכל להיות גם כן למחיה לבניה בוניה. מובן הדבר שלכל עבודה אידיאלית צריכים גם כן קרבנות, והקרבנות הדרושים מאתנו אינם כל כך חמורים, התרוממות רעיון ואהבת עבודה, גם כשאין רואים מיד את השכר החמרי בצדו, גם כשסובלים בעד זה מעברים שונים, ממקנאים ממהרסים או בכלל מכל עקומי שכל ומעוותי לב. אבל סוף הכבוד לבוא, והכבוד, לא כבוד המדמה הוא, לא כבוד של ציץ נובל הוא. הוא כבוד שמים, כבוד התורה, כבוד האמה, כבוד הארץ וכבודה של תחיתנו הלאומית הבאה אלינו באורה הגדול מתוך המחשכים הרבים אשר סבונו. הבו גודל לא-להינו ותנו כבוד לתורה וכל המכבד את התורה גופו מכבד על הבריות.
אחי היקרים. יוכל להיות שאין בדברי חדושים על כל דבר, בפרט אולי נעשו כבר נסיונות בפרטים אחדים שחשבתי. אמנם הנסיונות הללו, שנעשו באיזה מקצעות, לא נעשו באותו הרוח ובאותו הסגנון שאנו מכונים להם, וגם בכל זאת ההצגה של כל העבודות הגדולות הללו יחד מראה לפנינו ככר גדול ורחב ידים של עבודה המתקרבת להתכן של עבודת הדורות הראשונים, שהחכמה והמלאכה הלכו אצלם שלובות יחדיו. וההתעסקות בענינים הללו בחבורה תרומם את רוחנו למעלת יצירה כללית ותראה לעולם כלו שכח התחיה חדר לשדרותיהם של עמלי תורה, ועמנו כלו ידע כי יש שכר לפעלת העובדים בקדש, ושתחיתנו הלאומית היא זקוקה לעבודתם התורנית, ויתרומם בזה קרן התורה, וגם האמצעים החמריים להוציא כלים למעשיהם כשתכלנה העבודות, וגם האמצעים להחזיק את ידי העובדים בעבודתם גם כן ימצאו באהבה. כי מי כישראל גוי קדוש עם אוהב תורתו, עם חכם ונבון החפץ בהגדלת תורתו וחכמתו והאדרתם. צריכים אנו לדעת שהגורם היסודי להצלחת שאיפתנו הוא שעלינו לכוון את המשאלים היסודיים של הדור החפץ באמת לשמע דבר ד', אבל הוא דורש סגנון רענן וחי המתאים לשאיפתו לתחיה ולמקוריות.
ואנחנו תופשי התורה בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, חייבים אנו להתאמץ להמציא לעמנו את מאוייו הרוחניים בצורה היותר נאה, ואז אור חדש יאיר על ציון, והתורה תתכבד על ישראל, והתלמוד יביא לידי מעשה, והמאור שבה יחזיר למוטב גם את הבנים שנתרחקו, וקרן גאלה וישועה יתרומם לעם ד' על אדמת קדשו וראו כל אפסי ארץ את ישועת א-להינו. ויתקים בנו מקרא שכתוב והולכתי עוורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים, ושמעו ביום ההוא החרשים דברי ספר ומאפל ומחשך עיני עוורים תראינה. ויספו ענוים בד' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, ומציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם: במהרה בימינו אמן.
