מחבואים או תופסת?

אני מעניין את ה'?

מספרים שבאחד הימים נכדו הקטן של רבי ברוך ממעז'יבוז' זי"ע רץ ופרץ בבכי על ברכי סבו. כששאל אותו רבי ברוך מה ארע, השיב הנכד שהוא שיחק עם חבריו במחבואים, והוא התחבא זמן רב במחבוא הכי טוב שמצא, עד שהבין שהמחפש בכלל לא מחפש אותו. להפתעת הנכד, סבו הגדול החל לבכות בעצמו. למראה הפתעתו של הנכד הקטן, אמר רבי ברוך ממעז'יבוז' בבכי "נכדי, כך גם הקב"ה מרגיש. הקב"ה מתחבא בכל פינה בעולם וממתין, מחכה ומצפה שנחפש אותו. אבל אנחנו כלל לא טורחים לחפש".

מתי פעם אחרונה חשבתם על ה'? על הנוכחות שלו בעולם; איפה אנחנו פוגשים אותו בכבודו ובעצמו?

זו שאלה לא שגרתית. אנחנו רגילים לחשוב בפשטות שה' נמצא בכל מקום ושהקשר איתו מתבטא בעיקר בתפילה או בקיום מצוות. המעמיקים יותר ידעו לומר שה' צמצם עצמו ומגלה את עצמו דרך הצמצומים וההגבלות, וכך הוא נוכח בעולם לגמרי למרות ההסתר. אך גם את אלו נשאל, האם אתם חווים את הנוכחות של ה' בעולם? האם הידיעה הזו מתבטאת בחיים שלכם ומהווה עבורכם מצפן בצמתים שונים? אמת, זו יכולת לא פשוטה, אך האם אנחנו לפחות שואפים לחיות כך? אלו שאלות משמעותיות, גם ביחס לקשר עם ה' וגם ביחס לידיעת וחוויית הנוכחות שלו בעולם.

נמחיש זאת דרך מורכבות בסוגיית בטחון והשתדלות. בארץ ישראל ההשתדלות המעשית תופסת מקום נכבד יותר מאשר בגלות, בה מידת הביטחון והאמונה הייתה משמעותית בייחוד לנוכח הקשיים שעברו היהודים בארצות הניכר. ההשקעה בהשתדלות מעשית טובה ורצויה, הן למען צרכים אישיים ואף בענייני הכלל והחשת הגאולה הבאה קמעא קמעא בדרך הטבע – אך דווקא בשל כך עלולים בטעות לאבד את הקשר הישיר עם ה'. כך גם בדיבור על ה'. כשמדברים ומלמדים על התגלות ה' בעולם, עוסקים בצדק בעיקר בגילויים שלו: תורה, כנסת ישראל, האומה הישראלית, ארץ ישראל, יופי וכד'. אך גם כאן, עלולים לשכוח שמאחורי האידיאלים הגדולים הללו יש אור גדול חי ומאיר. במובן מסוים נעלמו החיים היהודיים הפשוטים אותם חיים יהודים שכל געגועיהם, מחשבותיהם ומאווייהם נתונים אך ורק לגואלם, אין סוף ברוך הוא.

החידוש של החיים בארץ ישראל הוא שהפעולות המעשיות לא סותרות את הקשר החי עם ה'. גם כאשר צריך לעמול בחרישה, זריעה, זמירה וקצירה, עדיין "למטר השמיים תשתה מים". יהודי איננו פועל מתוך תחושת בטחון עצמי מופרזת, אלא "מאמין בחי העולמים וזורע". זו התחושה שצריכה ללוות אותנו בכל צעד ושעל, מהסתכלות על מצב העו"ש בסוף החודש, דרך קניית רכב ודירה ועד מהלכים ציבוריים ופוליטיים. ההשתדלות והאמונה באות יחד, וכך כל עשייה היא גם תפילה ובקשה לסייעתא דשמיא.

'עַל' ו'עִם'

שאלת הקשר עם ה' נובעת מסוגיית התגלות ה' בעולם, הדיבור על ה' וחוויית הנוכחות שלו. כמובן שה' נמצא בכל מקום, הגננת לא טעתה. השאלה הגדולה היא באלו מהמקומות בהם הוא מתגלה יש גם יחס ישיר אליו. אם גילויו העיקריים של ה' הם בתורה ומצוותיה, וכל שאר המציאות היא 'קליפת נגה' או אפילו 'קליפות טמאות', אז גם הקשר העיקרי איתו יהיה דרך לימוד תורה וקיום מצוות. החסידות עסקה רבות בקשר של יהודי עם בוראו והדגישה את הצורך בדבקות הישירה בו גם כאשר עוסקים בתורה ומצוות. מתוך כך עסקה גם בסוגיית ההשגחה הפרטית והעצימה את הפנייה האישית לקב"ה מתוך הבנה שהוא נוכח תמיד בנשמתו של כל יהודי ויהודי. ממילא, כאשר יהודי נתון בצער על אובדן פרנסתו או כל דבר אחר, אין דבר טבעי יותר מאשר לפנות לקב"ה בצר לו. החסידות הדגישה שה' צועד עם כל יהודי יד ביד – "ה' צלך על יד ימינך", ועל כן השאיפה של כל יהודי היא לגלות את ה', לחפש אחר המחבוא שלו, למצוא אותו ולצעוק ה' הוא האלוקים. אך עם זאת, המשחק הוא תמידי, הקב"ה תמיד יישאר חבוי, והמטרה שלי היא לחפש אותו בכל עת ולהאמין שכל מאורע שעובר עלי קורא לי לחפש בו את ה'.

חידושו של הרב קוק זצ"ל בסוגייה הזו הוא עמוק ונשגב. אם החסידות סברה שאומנם הקב"ה מתחבא מאחורי כל עלה נידף אך מתגלה בתורה ומצוות , ועיקר עבודתו של האדם היא 'לעבדה ולשמרה' בלימוד תורה וקיום מצוות – הרב קוק חידש שהקב"ה מתגלה ונוכח בכל רובדי המציאות. בדרך החידוד נאמר, שאם חסידים משחקים במחבואים עם ה', תלמידי הרב קוק צריכים לשחק איתו תופסת... ה' נוכח בעולם הזה בעצמו כל הזמן. אומנם בצורה חבויה, אך לאחר שמבינים זאת ניתן להרפות קצת ממשחק המחבואים ולהתחיל 'לתפוס' את ה' בשפה של העולם הזה, המציאותי. כך ניתן להבין את הסתכלותו של הרב על מאורעות התקופה בזמנו ועל סוגיות רוחניות רבות כמו חשיבות התשובה, השלמות וההשתלמות ועוד.

אך כאמור, דווקא בגלל החידוש העצום והמופלג הזה עלולים לאבד את הקשר הישיר עם ה' ולדבוק רק בצל שלו, בערכים בהם הוא מתגלה. בשולי הדברים נאמר שגם אם הדרך היחידה לדבוק באין סוף היא על ידי האידיאלים הנשגבים בהם הוא מתגלה, וודאי שכל שאיפתנו היא לדבוק בו ב"ה – אליו ולא למידותיו. הסתכלות זו משנה את המבט על המציאות. היא לא מובילה למבט חיצוני על העולם, כסרט שהרב קוק הוסיף לו כתוביות במאמריו. להפך, היא מובילה לתודעת חיים אלוקיים מלאים ושלמים – עולמך תראה בחייך.

שני מאמרים עוסקים בסוגייה הזו בגיליון זה, ושניהם משקפים היטב את הבשורה שיש בשילוב תורת וחיי החסידות עם משנת הרב קוק זצ"ל. מדור 'עמוד השער' סוקר ספר חדש שעוסק בזווית החב"דית של הסוגייה, בנוכחות האלוקית המוחלטת בעולם. מאמרו של הרב יהושע שפירא מציג את הקושי שיש בהליכה קיצונית לאחד מהצדדים, ביטול מוחלט במציאות האלוקית ומצד שני אחיזה רק בגילוייו של ה' ולא בעצמותו. כפתרון, משרטט הרב יהושע מעגל פנימי ששוזר בו שתי תנועות נפש – ערגה ואהבה. ערגה מבטאת את הקשר הישיר עם ה' בצורה שאינה מבטלת את האדם, 'יש מי שאוהב' בשפת חב"ד, אך עם זאת מבטאת מרחק ממנו מתגעגעים ועורגים – מרחוק ה' נראה לי. האהבה מבטאת עמדה נפשית ביחס להתגלות ונוכחות ה' במציאות. ה' נוכח בכל דבר ובכל אירוע היסטורי, אבל בנוסף לכך מורגשת נוכחותו כאין סוף ה'מרחף', כביכול, מעל המציאות הנגלית. כך הקשר עם ה' לא נאבד גם כשעוסקים בגילוייו בהשתדלות רוחנית ומעשית.

ממלכת כהנים

כתלמידים של הרב קוק זצ"ל, אנו מאמינים שה' מתגלה גם דרך התהליכים ההיסטוריים והלאומיים שעוברים על עם ישראל. ב"ה זכינו לשוב לציון ולהקים בה בית לאומי. השאלה הגדולה שמרחפת מעל ראשו של הציבור הישראלי הוא – לאיזה כיוון הבית הזה צועד. אפשר להאריך רבות על התהליכים שהחברה הישראלית עוברת, על הקיטוב שמורגש בעם והפחד של ציבור אחד מזולתו. וודאי שההשלכה לכל אחד בעבודת ה' היא להתחזק באהבת ישראל. אהבה שאיננה מקלקלת את השורה, אהבה שאיננה מטשטשת את העמדות, אבל בוודאי שיש פה אהבה – דברי שלום ואמת.

עם זאת, וודאי שאחד מחידושיה העקרוניים של תורת ארץ ישראל היא שיש עבודת ה' לאומית. לא רק כיחידים בלאום היהודי, זו עבודת ה' ציבורית. אנו מדברים על עבודת ה' לאומית. קולמוסים נשברו על השאלה האם יש עבודת ה' לאומית, מהי בדיוק ומהי שליחותנו הלאומית בעת הזאת כיהודים מאמינים ויראי ה'. בע"ה ננסה לברר זאת בגיליונות הבאים ונשמח מאוד לשיתוף מאת הקוראים.

מדוע התעוררנו דווקא עכשיו? בתוך עמנו אנו יושבים, ואי אפשר להתעלם מהתמורות המתחוללות סביבנו. מהשינויים הגדולים שהממשלה החדשה פועלת אליהם ומהפחד שאוחז ברבים מהיהודים היושבים בציון מפני מהלכים אלו בדיוק. כאמור, יש כאן שאלה חברתית כבידה ומהותית, אך לא בזאת אנו בוחרים להתמקד כעת. ברור לכל יראי ה' שהבית הלאומי בו אנו יושבים נועד לגדולות, והשאלה כיצד מתקדמים לשם. אחת הסוגיות המשמעותיות בבשורה היהודית לעולם היא בשורת הצדק והמוסר. בימים אלו נערכים שינויים גדולים במערכת המשפט הישראלית וביחסיה לנבחרי העם. מתבקש אם כן להבין מה יחס התורה למערכות שלטון אלו ויחסיהם. לשם כך ביקשנו מראשי בית המדרש תורה ומדינה להציג לדעתם את היחס התורני לאחד מהחוקים שנחקקו בכנסת ישראל לאחרונה.

יהיו שיתמהו ויחשבו שיש בכך לקיחת צד. ייתכן, אך לא זו הנקודה. בע"ה עוד נברר את הסוגיות הללו במאמרים הגותיים יותר שאינם נוגעים דווקא לסוגייה אקטואלית ולחוק מסוים. נייר העמדה של בית המדרש 'תורה ומדינה' משקף הסתכלות תורנית על אחד מהחוקים, ומהווה דוגמה לחשיבה לאומית תורנית שמבטאת את צורת השלטון היהודית אליה אנו שואפים. ייתכן שיהיו כאלו שיחלקו עליו מצד התוכן שבו או אפילו מצד המסגרת והשאיפות הלאומיות. נשמח לפרסם דעות אחרות, ובלבד שישאפו לעתיד תורני לאומי ששואף לגילוי ה' בעולם ביתר שאת וביתר עז.