בקרבך קדוש

כיפורים – כְּפורים

מובא בתיקוני הזוהר (תיקון כא נז ב): "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים", ובפירוש מתוק מדבש לרב דניאל פריש זצ"ל כתב שאות כ' דכיפורים היא כעין כ' הדמיון והיינו שיום כיפורים הוא כיום פורים, ׁוכ"כ רבי צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה אות נח בסופו): "דעל כן אמרו בתיקונים על יום הכפורים דרצונו לומר כפורים כמו פורים, וידוע מי נתלה במי קטן בגדול, כי פורים הוא ימי רצון הרבה יותר מיום הכפורים, כי הוא רב שלום האמיתי חותם כל הברכות". עכ"ל.

וצריך להבין דבריהם, כיצד יום הכיפורים, עליו נאמר במשנה (תענית ד ח) שלא היו ימים טובים יותר לישראל; שהוא יום עליו נחלקו בגמרא (יומא פה ב) אם עיצומו של יום מכפר ללא תשובה – איך כל האוירה הקדושה והמרוממת הזו תלויה כקטן בפורים?

סוד הנסירה

ונראה לבאר לפי יסוד המובא בכתבי האר"י הקדוש, שהמכנה המשותף של יום הכיפורים ופורים הוא סוד הנסירה, הבנוי בכללותו משלושה שלבים – אחור באחור, תרדמה, פנים בפנים.

מצב האחור באחור הוא מצב הריחוק שבין קוב"ה לכנס"י, וכדי לתקן את המצב הזה יש צורך בתרדמה. למעשה, התרדמה היא הסתרה המעצימה את הריחוק וממילא מעוררת את הכיסופים לשוב חזרה אל הקב"ה, וכשהכיסופים האלו באים לידי ביטוי בעשיית תשובה ובמסירות נפש, חוזרים הדוד והרעיה למצב של פנים בפנים. אם כן, תהליך הנסירה מעורר לעשיית תשובה, לשוב אל שורש חיינו באלקים חיים.

יום הכיפורים הוא עיצומו של תהליך נסירה כללי שמתחיל בראש השנה ומסתיים בחג הסוכות, בו עם־ישראל והקב"ה מגיעים למצב של פנים בפנים[1]. וכן בימי מרדכי ואסתר היה סוף התהליך של הנסירה שבאה לידי ביטוי בגלות של שבעים שנה והגיעה לשיאה בגזירת המן[2].

וזה לשון שער הכוונות (פורים דרוש א'):

"ועתה נבוא אל ביאור ענין ימי פורים... בכל זמן של הגלות, עומדים ז"א ונוק'[3] אחור באחור כל ימי החול... והנה כאשר רוצים לחזור פנים בפנים, צריך שתקדים בחינת הפלת הדורמיטא (=תרדמה) על ז"א, כדי שתעשה הנסירה ותוכל לחזור עמו אפין באפין... ולהיות כי ענין מרדכי ואסתר היה בסוף השבעים שנה של גלות בבל כנודע, לכן אז כבר בימיהם התחיל ענין תיקון ז"א ונוק' כדי לחזור אפין באפין ויגאלו ישראל".

אם כן, תהליך הנסירה עניינו להביא למצב של פנים בפנים, שמצב זה הוא בעצם נתינת התוקף לתשובת עם־ישראל. ונמצאנו למדים שישנו תהליך תשובה המתרחש בפנימיות העולמות ביום הכיפורים ובפורים אותו גילה האר"י הקדוש בסוד הנסירה, וממילא ניתן לומר שיש עבודת תשובה של זמני אלול ותשרי, ויש עבודת תשובה של פורים.

אנו נדרשים לברר מהי עבודת התשובה של פורים, כדי שנהיה מכוונים בעבודתנו לעולמות הפנימיים ולהמשיך אלינו את ההארות הרוחניות המצויות בזמן הקדוש הזה.

תשובה ב'עשה־טוב'

ידועים דברי אדמו"ר בעל התניא, שהוא ית' וחכמתו אחד, שהוא המדע והוא היודע ורצונו וחכמתו ית' נתלבשו בתרי"ג מצוות התורה, והמקיים מצווה הוא כמחבק את המלך בכבודו ובעצמו[4]. אם כך, נמצא שההתבוננות במצוות המועד והזמן נותנות לנו אפשרות לגלות את רצונו ית' במועד, וממילא את מהותו הפנימית.

החלוקה שניתן לחלק לפי מצוות היום של יום הכיפורים ופורים היא שיש ב' בחינות של תשובה – תשובה של סור מרע ותשובה של עשה טוב.

ביוכ"פ המצוות מכוונות לסור מרע: איסורי רחיצה, נעילת הסנדל, סיכה, תשמיש המיטה, אכילה ושתיה – אינם מניעת תענוג מופרז, אלא מניעת צורך בסיסי של האדם ואי הקיום שלו גורם לעינוי. כלומר, רצון ה' המתגלה מתוך מצוות היום הוא ההימנעות מן החוץ, ודרישה להתכנסות פנימית. להתנתק מכל הגשמיות ומתוך זה להתחבר לעומק הנשמה ולעוררה לדבקות בה' לבדו.

לעומת זאת, בפורים המצוות מכוונות לעשה טוב: מתנות לאביונים, מקרא מגילה, משלוח מנות ומשתה ושמחה. מצוות אלו הן פניה כלפי חוץ[5], ולא רק שהן לא בגדר עינוי כמו ביום הכיפורים אלא אדרבה, יש בהן חיוב באכילה ושתיה – תענוג שיש לו גדרים הלכתיים![6]

פורים – תשובת הגוף

לפי תורת הנגלה, פורים נראה ממש ההיפך הגמור מיום הכיפורים, ולכאורה איזה גילוי של תשובה יש ביום זה? אלא שלכך באה תורת הפנימיות, להאיר לנו אור תשובה חדש בפורים[7]. תשובת פורים היא תשובת הגוף. אם ביום הכיפורים הגוף נדחה מלהיות שותף בעבודת התשובה שבו, בפורים ישנה עליית מדרגה בעשיית התשובה בזה שיש לגוף שותפות יחד עם הנשמה להאיר אלוקות בשיא הגשמיות.

וזה סוד הארת יסוד דאבא, שהיא הארת מרדכי הצדיק המתגלה בפורים מכח הנסירה[8]. פרצוף אבא הוא בחינת החכמה, שעניינה בעבודת ה' הוא עבודת הביטול לאלוקות[9]. הבירור שיוצרת בחינת החכמה הוא כיתרון האור מן החושך, שכאשר האור נדלק החושך סר ממילא. כך העבודה שבבחינת החכמה, המגלה שאין עוד מלבדו וכולא קמיה כלא חשיב, יוצרת בירור שורשי הנותן ביטוי לטוב מוחלט[10] להתגלות מבלי שהרע יאחז בעקבו, וכך העולם כולו מתגלה כרצון ה'.

הארת החכמה היא הכרה ברורה במציאות האלוקית הנמצאת בכול ומחיה הכול, ושכל הבריאה מגלה את אורו ית' וממילא גם כל רצונו של האדם הוא בעצם רצון ה'. הארת פורים שנובעת ממקום עליון זה של החכמה, היא הנותנת שיש כח ויכולת ביום זה לגלות את חיי הקודש שלנו.

בקרבך קדוש

אין ספק שהארה זו שייכת לגאולה, וכל חג הפורים הוא הכנה לגאולה, כפי שנאמר בשעה"כ שמגילת אסתר לא תתבטל כשאר ספרים משום ש"לעולם לא היה נס גדול כזה". כלומר שרק ביחס לניסים שהיו כבר במהלך הדורות לא היה נס כזה, אך לעתיד לבוא הסיבה שהיא לא תתבטל היא משום שההארה של חג פורים היא גופא ההארה שלעתיד לבוא.

נקודה זו באה לידי ביטוי באופן מופלא על ידי מרן הרב קוק זצ"ל באורות התחיה (פסקה כח):

"הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל, והשכינה שירדה בגלות עם ישראל הוא הכשרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע. אבל הקדושה הלוחמת נגד הטבע אינה קדושה שלמה, צריכה להיות בלועה בתמציתה העליונה בקדושה העליונה, שהיא הקדושה שבטבע עצמה, שהוא יסוד תיקון עולם כולו וביסומו הגמור... כשבאים להשכלה עליונה זו של הקדושה השלמה שבטבע, הכוללת בקרבה ג"כ את הקדושה שלמעלה מן הטבע והמתנגדת אל הטבע, אז המלחמה חודלת לגמרי, מידת הדין מתבסמת והכל נוטה כלפי חסד... וימד עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר בקרבך קדוש".

זוהי עבודת התשובה המיוחדת לפורים, המתבטאת בהארת החג והרצון האלקי המתגלה במצוותיו – קדושה שבטבע המחוברת לקודש שמעל הטבע באופן בריא ונכון המאירה ומגלה חיי קודש. וכלשון הרב קוק זצ"ל (שם פסקה לג): "שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש" – זו תשובת פורים. לא עוד ניכור כלפי הגוף וסיגופו, אלא העלאתו יחד עם הנשמה לקרוא בשם ה'[11]. זוהי ההארה שאנו מגלים בארץ ישראל, בקיום המצוות התלויות בארץ, בחיבור סגולת עם ישראל לסגולת ארץ ישראל על ידי קיום תורת ישראל בשמחה, באהבה, טהרה וקדושה וחיבור אמיתי של קודש וחול מתוך אידאלים אלוקיים.

יהי רצון שנזכה לתשובת פורים ולהמשיך על ידי זה את הארת החג שתתפשט ותגלה לנו את משיח צדקנו במהרה בימינו ולזכות לבנין בית חיינו ותפארתינו במהרה בימינו אמן.

 

ציטוטים:

וידועים דברי רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל שיום הכיפורים הרי הוא כפורים, ומי נתלה במי? קטן נתלה בגדול.

אם כן, תהליך הנסירה עניינו להביא למצב של פנים בפנים, שמצב זה הוא בעצם נתינת התוקף לתשובת עם־ישראל

אם ביום הכיפורים הגוף נדחה מלהיות שותף בעבודת התשובה שבו, בפורים ישנה עליית מדרגה בעשיית התשובה בזה שיש לגוף שותפות יחד עם הנשמה להאיר אלוקות בשיא הגשמיות

 

 

[1] הנרמז בפסוק 'שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני'. ויש לברר ולבאר את ההבדל שבין שתי סוגי הנסירות ואכמ"ל. ולענייננו אין אנו נצרכים אלא לעיקרו של סוד הנסירה והעבודה הנגזרת ממנו.

[2] התרדמה היא זמן של הסתרה. במגילה ההסתרה מתבטאת בגזירת המן, שלפי חז"ל היה אסטרולוג גדול וראה שיש מיעוט השגחה - שהיא היא זמן התרדמה שהחל כדי לתת לכנסת ישראל את האפשרות לבנות את עצמם מכח מסירות הנפש של אסתר ומרדכי.

[3] ז"א (זעיר אנפין) מרמז לקוב"ה, הזכר המשפיע, ונוקבא מרמזת לכנסת ישראל, המקבלת, ושניהם עוברים את תהליך הנסירה, על ידו הם נהפכים ממצב בו היו 'אחור באחור' והקשר ביניהם היה קשר מתאים לכך, למצב בו הם 'פנים בפנים' וממילא לקשר ויחס יותר עמוקים.

[4] ראה תניא פרקים ד-ה.

[5] משלוח מנות ומתנות לאביונים הן נתינה ממשית ומקרא מגילה נועדה לפרסום הנס בחוצות. וכן במשתה ושמחה מזמינים איש את רעהו לשמוח ולחגוג את הנס, ויש המחייבים זאת הלכה למעשה ואכמ"ל.

[6] מצווה דומה לזה היא מצוות עונג שבת (שו"ע סי' רמב), שגם בה הציווי הוא העונג. אמנם ישנו הבדל משמעותי בין שתי ציוויי העונג. אם לאדם יש עונג לצום, אע"פ שישנו איסור לצום בשבת מותר לאדם זה להימנע מאכילה בשבת (שו"ע סי' רפח סע' ב) ובזה מקיים את מצוות עונג שבת. אמנם בפורים יש חיוב באכילה, מועטת ככל שתהיה, ואם לא יאכל לא יקיים את מצוות היום.

[7] ראה מה שכתב בזה מרן הרב קוק זצ"ל בעולת ראיה (ח"א ע"מ תלז ד"ה 'מגילה'), שכולו כתוב בדברי סתר עמוקים. ונקודה אחת שזכיתי להבין משם היא שבפורים יש גילוי קדושה עמוק ושורשי שאין רשות לגלותו בזמנים אחרים ומי שניסה לגלות נקודות קודש אלו שלא בזמן הראוי נענש על כך כמו קרח ועדתו, שאול וכו' עיי"ש. והתבוננות זו שייכת למה שמכונה פה 'תשובת פורים' ודו"ק.

[8] בד"כ המוחין נמשכים מפרצופי אבא ואמא לז"א וממנו יונקת הנוקבא, והיינו שעיקר השפע הנמשך אליה הוא ע"י ז"א ולכן מקבלת הארה פחותה משלו. אלא שבזמן הנסירה ז"א נמצא בדורמיטא, בשינה, ולכן המוחין נמשכים ישירות אל הנוקבא והשפעה זו בונה אותה בעצמאות במלוא קומתה ומביאה לעמידה מול ז"א פנים בפנים. והחידוש בפורים הוא שהארת יסוד דאבא, שהוא ארוך מהיסוד של הנוקבא, מתגלה לחוץ. על הארה זו נאמר בשעה"כ שהיא 'הארה גדולה עד מאוד', והארה מיוחדת זו חוזרת בימי הפורים בכל שנה ושנה. עיין בשעה"כ דרוש הפורים ודו"ק כי קיצרתי.

[9] ראה תניא פרק י"ח, שבחינת א"ס ב"ה מלובשת בבחינת חכמה שבנפש האדם בכל אחד ואחד מישראל, ומתלבשת שם משום שהחכמה היא למעלה מההשגה. ובפרק ו כתב שאין הקב"ה שורה אלא בדבר שבטל אצלו ית', ושיכולת הביטוח הזו נמצאת בכח אצל כל איש ישראל. דהיינו, שאדם שמתבטל אל השי"ת מביא לידי גילוי את בחינת החכמה שבנפשו.

[10] זוה"ק פרשת שמות כ ע"א רומז לזה, ובאגה"ק לבעל התניא אגרת כו: "דאורייתא מחכמה נפקת ובחכמה דייקא אתברירו". ובאגרת כח: "ועלה איתמר בדוכתי טובא בזוה"ק בחכמה אתברירו". וכוונתו למקומות בהם הזוה"ק מדבר על עניין הבירור הנעשה ע"י החכמה וד"ל.

[11] ראה בסוף הספר 'שולחנו של מקום' על עבודת תיקון האכילה למו"ר הרב ארלה הראל שליט"א בשו"ת עם הרב יהושע שפירא שליט"א על שינוי האכילה הנובע מחזרת עמ"י לא"י.