הקשר של החסידות לארץ ישראל החל כבר בדורות הראשונים של החסידות. כבר הבעל־שם־טוב עצמו השתוקק לעלות לארץ הקודש, ורק תלמידיו זכו ליישם זאת ולהיות מהקבוצות הגדולות הראשונות שעלו לארץ.
רבי מנחם מנדל מויטבסק, שאולי ראוי לתלות את שמו בזכות הארץ ולכנותו רבי מנחם מנדל מטבריה – עמד בראש העלייה החסידית לארץ ישראל בשנת ה'תקל"ז. בתחילה התיישבה החבורה בעיר צפת, ולאחר זמן התיישבו בטבריה כאשר במהלך השנים הללו ניסו אף להתיישב בפקיעין כדי לחבר ולהמשיך את שרשרת הדורות שלא פסקה מימי בית שני.
רבי מנחם מנדל נהג לחתום את מכתביו בתואר 'השפל באמת', ונראה שרק אדם שפל באמת מסוגל לחתום כך את מכתביו. האגרת שלפנינו, אותה שלח בין יתר מכתביו הרבים לחסידיו שנותרו בחוץ-לארץ, היא אחת מאגרותיו היסודיות של רבי מנחם מנדל. עולה ממנה שהשפלות אחזה את כל שיטתו, שהרי היא זו שמפנה את המקום להשראת השכינה ולגילויה. תורות רבות של רבי מנחם מנדל עוסקות בגילוי השכינה בעולם, על ידי ההבנה שהיא באמת שוכנת כאן, ובייחוד בארץ ישראל. כשאדם מדבק את צערו בצער השכינה זהו גילוי שכינה; כאשר אדם שם את לבו לרוחניות שבכל דבר גשמי הוא מגלה בכך את השכינה וקובע את מעמדה בעולם, וכמובן על ידי התורה והמצוות, שאליהם אפילו דרושה הכנה של יראה, כיצד אנו "מגשימים" כביכול את השראת השכינה לחפצים גשמיים...
התחדשות הרוח בארץ ישראל
דרכו של רבי מנחם מנדל מויטבסק מייחדת את תורת ארץ ישראל, והיא גם עדות מופלאה ללהט החסידי להתיישב בארץ על מנת לכונן בה את מלכות ישראל ולהביא לימות המשיח. רבי מנחם מנדל נהג במנהגי מלכות והחסידים בדורו ראו בו דמות וסמל ממלכתית, וממילא העלייה לארץ ישראל בהנהגתו היתה באווירה רשמית וממלכתית מתוך שאיפה להקים ולכונן את מלכות בית דוד. מסופר אף שרבי פנחס מקוריץ טאטא את ביתו בעצמו לפני שרבי מנחם מנדל הגיע אליו, ואמר שעושה זאת "לכבוד מלך ישראל". רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל ה"תולדות יעקב יוסף", אמר שישנו אדם שמחביא יהלום יקר ערך בפחי האשפה כדי שלא ימצאוהו, כך רבי מנחם מנדל מחביא את השפלות הגדולה שלו בגינוני ולבושי מלכות.
רבי מנחם מנדל מסמל את ההתחדשות של עבודת ה' באווירה המיוחד של ארץ ישראל, בעבודה כללית ובעבודה פרטית, שכאשר מעמיקים בתורותיו מבינים שאין פער בין השניים, ואף העבודה האישית של כל יהודי היא למעשה עבודה כללית של 'לאוקמא שכינתא מעפרא'.
מרן הרב קוק זצ"ל כתב (מאמרי הראי"ה 414): "אם התחייה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפילה, הארה בתורה, הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה, איננה עדיין תחייה אמיתית".
אחד מסימניה של הגאולה היא התחדשות של עבודת הרוח בדור. החזרה לארץ ישראל אינה נמדדת רק במפעלים מעשיים, שכולם קדושים וטהורים המה, אלא בעיקר בהתחדשות הרוח המתעוררים בה.
זו מטרתו של 'שערים' – לפתוח פתח לעבודת ה' המיוחדת לדורנו ולהיות במה לרעיונות המתחדשים באווירה של ארץ ישראל.
