תורת הנפש על-פי הבעל שם טוב – החבר כמראה

ידועים דברי חז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל". כלומר, כל אדם שרואה פסול בחברו מעיד בכך שאותו הפסול קיים אף בעצמו. העובדה שראיתי פסול בחברי מעידה שאף אני לוקה באותו פסול ולכן שמתי לב שפסול זה נמצא גם אצל חברי.

רבינו הבעל שם טוב ותלמידיו יישמו את התורה הזאת כעבודת חיים. בכל פעם שאני רואה פסול בחברי זו הזדמנות לעבור תהליך של תיקון עצמי, ומתוך כך ניתן לתקן גם את חברי.

ננסה ללמוד מספר דרכים שמלמד אותנו הבעל שם טוב, איך להתמודד וכיצד לנהוג כאשר אני נפגש בפסול שאני רואה בחברי.

דע מה למעלה - ממך

ראשית, עלינו להבין את עצם החידוש של הבעש"ט. האם כל פסול שאני רואה אצל חברי קיים אף בי? אין מציאות בה חברי לוקה בפגם ואני לא פסול בו?

הבעל שם טוב אומר לנו שהחבר שלי הוא המראה שלי, ולא רק חברי, אלא כל המציאות המתרחשת סביבי מראה לי כיצד לנהוג ומה עלי לתקן באישיות שלי.

המשנה (אבות ב א) אומרת "דע מה למעלה ממך". מסביר על כך הבעל שם טוב: דע מה למעלה – ממך. הדרך שלי לדעת מה מתרחש בעולמות העליונים היא 'ממך', ממני, מהעולמות התחתונים. מתוך המציאות המתרחשת בעולם שלנו אני יכול להבין מה קורה בעולמות העליונים, בבחינת "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא". האלוקות האין סופית משתלשלת ומתלבשת בתוך העולמות שלנו, הסופיים והארציים. ממילא, כל מה שמתרחש סביבנו הוא בהשגחת ה', ויתירה מכך, כל מאורע שנקרה בדרכנו מרמז לנו את דבר ה' – הקב"ה מדבר עם כל אחד ואחד דרך המציאות שעוטפת את האדם.

אם כן, ה' יתברך מדבר איתי גם דרך המפגש עם האחר, ותמיד מפגש עם חבר הוא חוויה יותר סוערת ועוצמתית מאשר הסתכלות פשוטה על המציאות וממילא הרמז האלוקי שמתגלה דרך חבר שלי יותר מדויק ויכול לנגוע בנקודה יותר משמעותית בעבורי.

שלבי העבודה

"'כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו', ופירש הבעל שם טוב הקדוש: כל הנגעים שאדם רואה חוץ, זה נמשך מנגעי עצמו" (בעש"ט על התורה בראשית קכו).

הנגעים שהאדם רואה מחוצה לו, מחבריו והמציאות הסובבת אותו, נמשכים מהנגעים שיש בו. העובדה שהבחנתי בנגע ובפגם של חברי מעידה על כך שאותו פסול קיים בי, אחרת לא הייתי מבחין בו. אם הקב"ה בהשגחתו זימן לי לראות את הפגם הזה, הוא מזמין אותי בכך לעבור תהליך של תיקון ובירור המידות, ובייחוד את תיקון אותו הנגע בו הבחנתי.

אם החבר שלי משמש כמראה למידות הנפש שלי, וייתכן שבעקבות הגילוי החדש שלי על עצמי אני אפתח שנאה עצמית בשל המידות הרעות שנמצאות בי. אך גם פה מלמד אותנו הבעל שם טוב איך ללמוד מההתבוננות בזולת להתבונן אף על עצמי: "אם רואה בחבירו שום דבר רע, ישנא הרע שבו אך החלק הקדוש יאהבנו מאוד כנפשו... וזהו ואהבת לרעך כמוך... כמו שאם יודע האדם בעצמו שום רע בקרבו, משום הא אינו שונא את עצמו אף ששונא הרע שבקרבו, כך גם כן על חבירו" (מאור עיניים חוקת, בשם הבעש"ט).

אהבת החבר שלי כמוני צריכה להתחיל מההתבוננות בי עצמי. קודם כל עלי להסתכל בנפשי פנימה ולהבדיל בין החלקים הטובים שבי לחלקים הרעים שבי, ואת הטוב לאהוב ואת הרע לשנוא. השלב השני הוא ראיית הזולת ואהבת הטוב שבו.

השלב השני בנוי על גבי השלב הראשון. היכולת שלי להיפגש עם הרע שאני רואה בחברי, שאותו גיליתי אף בתוך עצמי, נובעת מההבנה שאני לא שונא את כולי למרות הרע שבי, וכעת ניתן לאהוב את חברי בלב ונפש למרות הנגעים הרעים והפגמים שבו.

הבעל שם טוב מעמיק עוד ומוסיף קומה על יסוד המראה. כאשר אני רואה קלקול של חברי, לא רק שאני נגוע באותו נגע, אלא שבעת הראייה שלי דנים אותי בשמיים על אותו פגם. מדוע שופטים אותי דווקא אז? מחדש הבעל שם טוב, שדנים את האדם על פי ההתבוננות שלו על חברו – אם ילמד עליו זכות, ידונו אף אותו לכף זכות, ואם חלילה להפך, ידונו אותו לכף חובה.

זהו בעצם שלב שלישי בבניין אותו בונה הבעל שם טוב לאחר שאדם רואה פגם בחברו. השלב הראשון הוא התבוננות האדם בעצמו בעקבות ראייתו את האחר; השלב השני הוא אהבת החבר למרות החלק הרע שבו; כעת מגיע השלב השלישי, לימוד זכות על הזולת וממילא לימוד זכות על עצמי בבית דין של מעלה.

התיקון

השלב הרביעי והאחרון בבניין המופלא הזה מהווה כבר את התיקון לאותו פגם השרוי בי ובחברי. הפסוק אומר "לא תראה את חמור אחיך או שורו נדחים בדרך והתעלמת מה השב תשיבם לאחיך" (דברים כב א). בעל התולדות יעקב יוסף, תלמידו של הבעל שם טוב, מסביר שטמונה בפסוק זה הוראה בעבודת ה'. כאשר אדם נתקל בחמור חברו, בחומריות של חברו, עצם היתקלותו מעידה על כך שנקודה זו שייכת אף בו. במקרה זה, מסביר בעל התולדות, אסור לאדם להתעלם ולומר שהפסול קיים רק בחברו, אלא מצווה עליו "השב"! כלומר, לשוב בתשובה על הפגם שנמצא בו עצמו וממילא יתוקן הפגם אף אצל חברי וכך יתקיים סוף הפסוק – "תשיבם לאחיך".

במקום אחר הבעל שם טוב לוקח אותנו לכיוון נוסף בהבנת סוגיה זו. אדם צריך לחיות בתודעה שכל מה שקורה איתו וכל מה שעובר עליו מכוון מה' יתברך, ועליו לשים לב מה ה' אומר לו. עליו לדעת שגם אם יש דבר מה המפריע לו בזמן תורה ותפילה, ידע שזה מה' יתברך ויש לכך סיבה. אולי הקב"ה רוצה לעורר אותו ולחזק אותו בדבר מה, או שמא שיתעורר ללמוד תורה יותר בדבקות או להתפלל יותר בכוונה. לא בכדי הפריעו לך באמצע התפילה, יש כאן מסר משמיים.

שלב שלישי אומר לנו הבעל שם טוב מכל דבר שאתה רואה שאתה שם לב אליו והוא משאיר עליך רושם זה בשביל שתצמח ותגדל.

סיכום

אם כן, למדנו שכאשר אני רואה פסול בחברי זהו בעצם רמז מהקב"ה שבא לעורר אותי לבחון את עצמי איך אני חי עם הפגמים שקיימים בי ומדוע קיומם אינו מפריע לשגרת חיי. המשך ההתבוננות הוא הבדלה בין החלקים הרעים שבי לאלה הטובים וחידוד ההבנה שאני שונא את הרע שבי ואוהב את הטוב. השלב הבא הוא המתקת ההסתכלות על הזולת – לאהוב אותו בשל צדדיו הטובים ולדון אותו לכף זכות ממש כפי שאני דן את עצמי באותו מקרה בדיוק. לשלב זה יש צ'ופר, על ידי לימוד הזכות על חברי אני מעורר רחמים אף על עצמי וכך גם דנים אותי לכף זכות.

כמובן שתיקון הפגמים שלי באים על ידי העבודה האישית בתהליך הזה, אך הדובדבן שבקצפת הוא התיקון של הפגמים של חברי הבא על ידי התיקון האישי שלי. ההדדיות ביני לבין חברי אינה רק בזיהוי הפגמים שלי אלא אף בתיקון ההדדי.

מאחר שהאדם הוא עולם קטן וכל מה שקיים בו קיים בכל העולם כולו וכן להפך, יש לאדם השפעה גדולה על העולם כולו ולא רק על הסביבה הקרובה אליו; ועל ידי עבודתו האישית בעבודת התשובה על נגעי עצמו, ממילא כל העולם כולו ניתקן ומשתלם בזכותו.

למעשה, כאשר אדם נתקל בפגם אותו רואה בחברו עליו לשאול את עצמו מספר שאלות:

מה קשה לי בחברי?

מה טוב בו? מה רע?

איפה הפגם הזה נמצא אצלי, ולמה לעצמי אני סולח?

לאחר מכן באה העבודה האישית על אותו פגם, שכמובן מלווה בתפילה עמוקה על התיקון מפגם זה.