תורת ארץ ישראל – תורת חיים

הרבה ניסו להגדיר את חידושה של תורת ארץ ישראל, וייתכן שכולם צודקים. אם זה באיחוד נגלה ונסתר, הלכה ואגדה, רוח ומעשה או בהגדרות אופי כענווה יחד עם בטחון ואפילו קצת עזות פורצת גבולות מקובעים שנותרו לנו משנות הגלות. כאמור, כל ההגדרות הללו ועוד רבות אחרות נכונות ובכולן טמון עולם מלא – אך נדמה שיש הגדרה שחורזת את כל הנושאים המוזכרים. ניתן לתמצת אותה במילה אחת: חיים.

גם את ההגדרות הללו עצמן ניתן לחיות ב'פלקטיות', כאידיאלים חיצוניים שעלינו ליישם במציאות. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו בעמדת הבמאי הבוחן את המציאות מבחוץ ורק מתוך הסתכלות זו אנו מנסים לשנות את המציאות, במקום להסתכל על המתרחש מבפנים ולהבין שכולנו באותו הסרט והעיסוק האמיתי אינו דווקא עם דעות אלא עם נשמות. קל יותר לשכנע את עצמך לשקוד על דפי הגמרא מתוך ההבנה שזהו דבר חשוב, מאשר לחיות באמת את הערגה לדברי התורה ולדבקות בה' דרכה. גם קל יותר להבין שצריך להשפיע על כלל ישראל או לנתח אותו תוך כדי לימוד כתבי הרב קוק, מאשר לאהוב באמת כל נשמה, להרגיש אותה, לכאוב את הכאב של הנשמה התועה ומתוך אהבה גדולה זו לקרב אותה.

אם עד לפני מספר שנים חשבו שהנטייה להתחברות לארץ ישראל והנטייה לעבודת הלב ולתורת החסידות נובעות מפרטיוּת ו"ייאוש" מהכלל ומתהליכי גאולה מורכבים, היום ברור שדווקא אותם שנטו לכך לא שכחו לרגע את המשמעות הכללית של הדור הזה. אמנם הייתה מעין 'תקופת מעבר', ולאחר הגירוש הנורא מגוש קטיף היו לא מעט שבאמת התייאשו מהתורה הגואלת ופנו לעולמות אחרים, אם בעולם הקודש אם בעולם החול. אבל כל מי שמתבונן על התהליכים שעובר הציבור הדתי לאומי, ובייחוד האמוני, בשנים האחרונות רואה שצומח דור חדש! דור שאין אצלו סתירה בין רעיונות גדולים וכלליים לבין בניית עולם הרוח האישי; דור שמפתח אינטימיות עם הקב"ה, שמניעה אותו להתפלל וללמוד בעומק וברצון ולהסתער גם על הסוגיות הציבוריות הבאות לפתחו; דור עם עוצמות רוח כבירות שלא נובעות מאידיאלים עליהם למדו בשיעורי אמונה, אלא מתחושת חיים פשוטה ובריאה, חיים של קודש עמוק ובוגר החורז כל, מרעיונות גדולים ונשגבים עד התעסקות בנבכי הנפש פנימה, מחזון גדול עד עשייה ברוכה במציאות – והכל בפשטות ובשמחה.

חומש תחילה!

את החיים הקדושים והפשוטים הללו תוכלו למצוא בחומש. זו אחת הבשורות הגדולות של ההר הזה. האחיזה בעקשנות בקרקע והמסירות ללימוד תורה ברצינות גם בתנאים לא פשוטים, לא נובעים מאידיאל פלקטי המאמין בערכה של ארץ ישראל – אלא מאהבה גדולה וחיבור גדול לתורה ולארץ! מי שמגיע לחומש מרגיש כבר תוך מספר דקות שמשהו אחר מתרחש כאן. מאמרים רבים עסקו בחשיבות של חומש בהרמת רוח ההתיישבות או מצד החשיבות האסטרטגית של המקום. אך לא פחות חשוב מכך הוא העיסוק בעולם הרוח שישיבת חומש היא חוד החנית שלו. ישיבת חומש היא סמל לדור בריא שנבנה מתוך השנים הלא פשוטות כלל וכלל שעברו על הציבור הדתי לאומי, שהבשורה הגדולה שלו היא היכולת לחיות את החזון הגדול אליו אנו שואפים מתוך הזדהות ושייכות פנימית וכנה, מתוך חיים.

כשמלחמת עצמאות שנייה לפנינו ואל מול ממשלת טשטוש נוראית, לא נותר לנו אלא להגביר את תחושת החיים שלנו על ידי תורת ארץ ישראל. אל מול טשטוש יש להרים דגל ברור – חיים של תורה ויראת שמיים בכל מרחבי ארץ ישראל. לא דגל קלישאתי אנו מרימים, אלא חיים שלמים ומלאי תשוקה של דור המאמין בתיקון עולם במלכות ש-די. בדרכה של ישיבת חומש.

רשפיה רשפי אש

כטבעם של תהליכים במציאות, ישנן תופעות שלעיתים יוצאות מאיזון. וודאי כאשר אנו חפצי חיים ומעוניינים לחיות בתשוקה את הרעיונות הגדולים עליהם אנו גדלים ואף לחיות אותם עוד בעיסוק בהם בבית המדרש – עלולים אנו להיתקל במכשולים קלים בדרך הגדולה שלנו. בנושא חשוב ויסודי זה עוסק מאמרו של הרב דוד דודקביץ', תוך כדי עיון במהלך של הנצי"ב על סוגיית נדב ואביהוא. כיצד יש להתייחס לאש גדולה שנובעת מרצון להתקרב לה', אך מאידך היא בחינת אש זרה? האם לכבות את התשוקה הגדולה להתקרב לקודש מחשש שתבער בו אש זרה, גם במחיר שתכבה האש לחלוטין? אלו חלק מהשאלות המהותיות והחינוכיות המובילות את המאמר שנוגע לסוגיות רבות בדורנו.

תלמידי חכמים שבארץ ישראל

אחד מענקי הרוח של תורת ארץ ישראל הסתלק בחודשים האחרונים – הרב שלמה פישר זצ"ל. מאמרו הנפלא המובא כאן, "תורת ארץ ישראל", משקף מעט מדמותו הגדולה. במאמר מבאר הרב פישר את אופיו של תלמיד חכם ארצישראלי, שאחת ממידותיו היא שאינו הולך אחר הזרם אלא חותר לאמיתה של תורה. ונאים הדברים למי שאמרם.

לבד משקידתו העצומה (הרב התנה עם אשתו לפני חתונתם שישוב הביתה רק לשבתות, ואכן עד סוף ימיו היה כל השבוע בישיבה!), הרב פישר לא חת מאף אדם והלך בדרכו הייחודית בלימוד, בנגלה ובנסתר, בהלכה ובאגדה. גם מהמאמר הזה עולה תמונה של אדם האוהב את התורה לא רק מפני חשיבותה בעולם, אלא פשוט מפני שאהבה בכל נפשו. במאמר הרב שואל מדוע ארץ כנען נקראת 'ארץ סחורה', ומאריך הרב פישר לבאר שסחורתה של ארץ ישראל היא בפרקמטיא של תורה, והעיסוק בתורה צריך לבוא מתוך תחושת החירות "שעוסק בה מתוך חירות, ועושה בה פרקמטיא וסחורה, לפלפל ולהבין כל הדעות והמ"ט פנים שבתורה, מבלי להיות משועבד לדעה מסויימת".

כדרכו בקודש, המאמר מלא וגדוש בציטוטים מכל חלקי התורה, ורק בין הציטוטים נמצאים הפנינים היקרות, חידושיו של הרב פישר. ההנאה מובטחת.