תכלית מעשה שמים וארץ

לוּ אנו חכמי הסנהדרין, וראש הסנהדרין היה מבקש מאיתנו לשבץ בברכות קריאת שמע בשחרית של שבת משפטים המדברים על גדלותה וחשיבותה של השבת – באיזו ברכה היינו משבצים אותם? מן הסתם בברכה השניה, ברכת "אהבת עולם", המדברת על התורה ועל בחירת עם-ישראל; ייתכן שהיינו משבצים בברכת 'אמת ויציב' בה מדובר על אמונת וגאולת ישראל, אך ודאי שלא בברכה הראשונה, ברכת "יוצר אור", המדברת על עניינים כלליים של הבריאה ללא הזכרת שם ישראל[1]. אף על פי כן אנו מוצאים שחכמינו מסדרי התפילה שיבצו את הפיוט המדבר בשבח השבת – "לא-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו... המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קודש", דווקא בברכה הראשונה, ברכת המאורות!

בטרם נתייחס לתמיהה הנזכרת, נתייחס לשאלה אחרת מתפילת עמידה של ליל שבת: מה משמעות המילה 'תכלית' במשפט "אתה קידשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ"? אם נבאר את המילה 'תכלית' כ'סוף' (כפי שמשמעו במשפט "בלי ראשית בלי תכלית" בפיוט "אדון עולם"[2]), לא ברור מה התפילה באה להשמיענו שהרי כל ילד למד שהשבת חותמת את בריאת העולם. ואם משמעות המילה 'תכלית' היא מטרה (כפי ששגור על לשוננו[3]) עדיין המשפט אינו ברור, וכי השבת היא המטרה של בריאת שמים וארץ? אם כבר ההפך הוא הנכון, שהרי איווה ה' לשכון בתחתונים[4], והשבת, לכאורה, היא "רק" מעין "תחנת דלק" כדי שנוכל להמשיך להוריד את הקדושה לעוה"ז[5].

מעבר לחשיבות הבנת פשט משמעות מילות התפילה, נראה בהמשך שמסתתרים כאן גם מסרים אמוניים. אם כן, ננסה לענות על שתי השאלות הנ"ל בעזרת שאלה שלישית – מפורסמת.

ישנה סתירה לכאורה בין שני חלקי הפסוק האמצעי של פסוקי "ויכלו": מצד אחד "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", משמע שנעשתה מלאכה כלשהי בשבת, ובעצם היום השביעי הפסיק ה' וכילה מאותה מלאכה. אך מצד שני נאמר: "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו", וממילא לא נעשתה בשבת אף מלאכה?!

ליישוב סתירה זאת הביאו את דברי המדרש הבאים: "משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה, ומה הייתה חסרה? כלה שתכנס לתוכה. כך מה היה העולם חסר? שבת!" (בר"ר י, ט)[6]. העולם כבריאה גשמית היה מושלם כבר בסוף היום הששי ועל כך נאמר "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", אבל נשמת העולם – מקור החיים שלו, משמעותו והקדושה החבויה בו הוכנסו אליו רק ביום השבת. את "היצירה" הזאת, נשמת העולם, "ברא" ה' ביום השבת (ועליה נאמר "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה") ורק אז נקרא שהקב"ה "שבת מכל מלאכתו", למרות שמבחינה פיזית כילה את מלאכת בריאת העולם ביום הששי[7].

כעת מובן שאת הרעיון שהשבת היא חלק והשלמת יצירת העולם החדירו בנו חכמינו על ידי כך ששיבצו את הפיוט "לא-ל אשר שבת מכל המעשים" דווקא בתוך ברכת "יוצר אור" המדברת על הבריאה בכללותה! המשמעות הפנימית של מיקומו של הפיוט היא שהעולם הרוחני הוא חלק מהעולם הגשמי. ומטרתנו, כפי שמרבה ה'שפת אמת' להזכיר, היא לחשוף את הקדושה החבויה בתוך העולם ('עולם' מלשון 'העלם').

גם על ידי כך שהם קראו לשבת "תכלית מעשה שמים וארץ" הם מפנימים בנו את אותו רעיון. בין אם נסביר שהכוונה היא שהשבת היא השלמה וסופה של הבריאה, וזאת כדי להודיע שהיא כלולה וחלק בלתי נפרד מהבריאה עצמה[8]; ובין אם הכוונה היא כמטרת הבריאה, ואז נאמר שהשבת, היינו הפן הרוחני שבבריאה, היא המטרה של בריאת העולם הגשמי – השראת שכינה בתחתונים[9].

[1] מלבד משפט קצר לפי נוסח אשכנז – "אור חדש על ציון תאיר", משפט שנתון במחלוקת גאונים קדומה ואכמ"ל.

[2] וכך ביארו כל הראשונים המובאים בסידור "תורת חיים" בהוצאת מוסד הרב קוק. ומילת 'תכלית' מתכתבת אף עם המילה "ויכלו השמים והארץ" המופיעה בסמוך.

[3] וכך מובא בספר "עולם התפילות" לרב א.מונק על אתר וכן בפירוש 'עיון תפילה' המובא בסידור "אוצר התפלות".

[4]  תנחומא נשא טז

[5] "והנפש...ביום זה היא כאילו מתרפאת ומחלימה מחלי שהיה לה ומצטיידת בכוחות שידחו מעליה את החלי הזה לעתיד..." (כוזרי ג, ה) ועיין שם עוד שהשבת נקראת גם 'פרי השבוע' ואכמ"ל.

[6] אור החיים הקדוש בפרושו על אתר (בראשית ב,ב) אומר "כי ביום שבת ברא ה' נפש העולם".

[7] "שפת אמת" בראשית תרל"ו, "נתיבות שלום" ח"ב עמ' סב ועוד.

[8] ובמיוחד כנגד שיטת הנצרות המסלפת, שמפרידה בפסקנות בין הגשמיות לרוחניות. במיוחד בולט הדבר דווקא כאן בפסוקים של בריאת העולם ,שישנה הפרדה בין ששת ימי הבריאה (שמסומנים כפרק א) לבין פסוקי השבת  (שמסומנים כפרק ב) וכידוע חלוקת הפרקים מקורה אירופאי.

[9] מדברים אלו יוצא שקדושת השבת נמצאת בהיחבא בכל השבוע (!) ובכל פעם שאנו זוכים לחשוף את הקדושה שיש בחיי היום-יום שלנו (אם על ידי מעשינו ואם על ידי מחשבותינו) אנו חושפים את קדושת השבת הנעלמת וזה בעצם מה שאנו מבקשים בברכת המזון: הרחמן הוא ינחילנו יום (ע"מ-עולם) שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.